מן הראוי, שגם ענין זה יובא לתשומת-לב שר המשפטים.
יהא אשר יהא נוסח התקנות, לצורך הענין שבפנינו אנחנו יוצאים מן ההנחה, שרצונו של המחוקק היה, שעם הגשת ההתנגדות לבית-המשפט יהיה הדיון בה בסדר-דין-מקוצר, כמו הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. השאלה היא איפוא, מה משמעות הוראה זו, עד כמה שהיא נוגעת לשאלה העקרונית, שאנו דנים בה בערעור זה.
נכון אמנם, שהמחוקק השווה, כאמור, את הדיון בהתנגדות לביצוע שטר לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אבל ברור גם, שהוא לא התכוון לשנות את הסעיפים 19 ו-29 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 (כפי שתוקנו ב-ס"ח 764, תשל"ה, 28.3.1975, ע' 106), בהם נקבע, שניתן לערער בזכות על כל פסק-דין של בית-משפט שלום או מחוזי כערכאה ראשונה, וכי רק "החלטה אחרת" טעונה רשות ערעור.
השאלה היא איפוא, מה משמעות החלטה הדוחה התנגדות; האם היא נחשבת כפסק-דין או כ"החלטה אחרת".
הלכה פסוקה היא, כי החלטה הדוחה מתן רשות להתגונן נחשבת ל"החלטה אחרת", וזאת לפי המבחן, שנעשה בפסק-הדין המנחה ב-ע"א 39/60, [2], מפי השופט זוסמן (כתארו אז), שהחלטה המסיימת את בירור המשפט היא בדרך-כלל פסק-דין, היות ועל-ידי החלטה כזו גמר בית-המשפט את מלאכתו ותם ונשלם הדיון.
--- סוף עמוד 608 ---
במקרה של דחיית בקשה לרשות להתגונן לא תמה מלאכתו של בית-המשפט, מפני שעל-סמך ההחלטה עצמה התובע אינו יכול להוציא-לפועל את השטר או מסמך אחר נשוא הדיון המקוצר, אלא הוא זקוק לפסק-דין, שאמנם ניתן באופן שגרתי. הלכה פסוקה היא גם, כי בערעור על פסק-דין זה יכול הנתבע גם להשיג על ההחלטה שדחתה את בקשתו לרשות התגוננות, לא חפץ הנתבע לחכות עד לפסק-הדין ולערער עליו, יוכל לערער על ההחלטה הדוחה מתן רשות להתגונן רק לאחר נטילת רשות. לכן נחשבת החלטה כזו כ"החלטה אחרת" במובן סעיפים 19 ו-29 לחוק בתי המשפט. תשי"ז-1957.
מכאן ההבדל המהותי בין החלטה הדוחה התנגדות ובין החלטה הדוחה בקשה לרשות התגוננות. במקרה האחרון זקוק, כאמור, התובע עוד לפסק-דין כדי להוציאו-לפועל, בו בזמן שבמקרה הראשון אין המבקש זקוק לפסק-דין ועם ההחלטה הדוחה את ההתנגדות יכול הוא לפנות ליושב-ראש ההוצאה-לפועל על-מנת לבצע את השטר. כאילו הוא פסק-דין.
למעשה קיימת בענין זה גם החלטה מפורשת, שניתנה ב-המ' 797/71, [3], על-ידי חברי הנכבד השופט לנדוי. הנסיבות במקרה זה היו דומות למקרה שבפנינו פרט לכך, שהמערער הגיש את התנגדותו לביצוע השיק לפני רשם בית-משפט השלום, אשר דחה את ההתנגדות, בעוד שהתנגדות המערער שבפנינו נדונה לראשונה בפני שופט שלום. המערער ב-המ' 797/71, [3], ערער על כך לבית-המשפט המחוזי ומשום מה - כמו במקרה שלנו - הערעור הובא בפני שופט דן יחיד, השופט היה בדעה, שהחלטת הרשם ניתנת לערעור רק ברשות, ומכיון שלא ניתנה רשות, הוא דחה את הערעור.