ב-ק"ת 3359, תשל"ה, 22.6.1975, ע' 2052, ביטל תקין התקנות את התקנה 88ז, כפי שפורטה לעיל, והתקינה במספר שינויים, עליהם אתעכב. בו בזמן שלפי התקנה הקודמת היה על ראש ההוצאה-לפועל עם הגשת ההתנגדות לביצוע השטר להגיש לבית-המשפט המוסמך גם את עותקי בקשת הביצוע וגם את ההתנגדות לה, הרי לפי התקנה החדשה עליו להעביר רק את כתב-ההתנגדות וכל המצורף אליו.
אני מתעכב על שינוי זה - אם כי הוא איננו נוגע ישירות לענין שבפנינו - כדי להצביע בהזדמנות זו על תקלה שהיתה נשוא הערותי בפסק-דיני ב-ע"א 244/75, [1]. בערעור זה, שדן גם כן בענין של התנגדות לביצוע שטר, העביר ראש ההוצאה-לפועל לבית-המשפט המוסמך רק את ההתנגדות ולא את בקשת הביצוע ונספחיה, וזאת בהתאם לחותמת שהיו מטביעים באופן שגרתי על ההתנגדות. הצבעתי על כך, שדבר זה הוא גם בניגוד לחוק - המורה בסעיף 81א(ג) על כך שעל ראש ההוצאה-לפועל להעביר את "הענין" - לבית-המשפט - ובניגוד לתקנה 88ז לפני שתוקנה בתשל"ה - שהורתה על העברת הן בקשת הביצוע והן ההתנגדות לה.
התקנות שתוקנו בתשל"ה לא היו בתוקף בעת מתן פסק-הדין המחוזי, עליו נסב הערעור הנ"ל, ולא בזמן הגשת הערעור, אך היו כבר בתוקף בעת כתיבת פסק-דיני ומובן, שאף אחד מהצדדים לא יכול היה להפנות את תשומת-לבי לכך, כל-שכן שהערעור
--- סוף עמוד 607 ---
נדון בדרך של סיכומים בכתב. יחד עם זאת, הערותי בפסק-הדין הנ"ל - בהן הצבעתי על הצורך לתקן את נוסח צו ראש ההוצאה-לפועל, כפי שבא לידי ביטוי בחותמת - חלות גם היום, למרות התיקון האמור. תיקון זה - בכל הנוגע להוראה להעביר לבית-המשפט המוסמך רק את כתב-ההתנגדות וכל המצורף אליו - איננו מתחשב עם חוק ההוצאה לפועל המחייב, כאמור, את העברת "הענין" לבית-המשפט, משמע את כל תיק ההוצאה-לפועל.
מן הראוי ששר המשפטים יתן דעתו על כך.
כמו-כן נראה לי, שאין התאמה אחרת בין החוק לבין התקנות, הן אלה מתשכ"ט והן אלה מתשל"ה. בו בזמן שהחוק בסעיף 81א(ג) קובע, שמשהושגה התנגדות וראש ההוצאה-לפועל העביר את הענין לבית-המשפט, הרי "לענין הדיון בבית המשפט רואים את התנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963", בתקנה 88ז(ב) מופיע משום מה שינוי, שאיננו תואם נוסח זה של החוק. נאמר בתקנה זו בשני נוסחיה, שאם הועבר לבית-המשפט כתב-ההתנגדות "יהא דינם של בקשת ביצוע השטר (התצהיר) ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר".