החלטת האסיפה הכללית מיום 19.7.2016
61. לבסוף, נתייחס לטענות לגבי החלטת האסיפה הכללית מיום 19.7.2016 בדבר משיכת התביעה, סיום ההתקשרות עם באי-כוח החברה ושינוי זכויות החתימה בחברה. כזכור, אסיפה זו זומנה על-ידי קסיקבייב, והיא הוכרעה על-ידי הצבעתו – כמי שמחזיק ברוב הקולות באסיפה הכללית של החברה.
טענות החברה בהקשר זה פורטו במכתב שנשלח מטעמה אל בעלי-המניות בה ביום 13.7.2016 (נספח 11 לתשובה לבקשה). במכתב הציג ב"כ החברה את עמדת החברה לפיה אין תוקף לאסיפה שנקבעה ליום 19.7.2016. ב"כ החברה חזר על עמדה זו במכתב נוסף שנשלח לבעלי-המניות ולחברי הדירקטוריון של החברה ביום 21.7.2016 לאחר מועד כינוס האסיפה (נספח 11 לתשובה לבקשה).
במכתב נספח 11 הנ"ל, נטען כי הנושאים שהיו על סדר יומה של האסיפה מצויים בסמכותו של דירקטוריון החברה, אשר קיבל החלטות לגביהם – ולא בסמכות האסיפה הכללית (ס' 57, 92(א) לחוק החברות; ס' 41 לתקנון החברה). כן נטען כי קסיקבייב מנוע מלהעלות טענות ולקיים אסיפה כללית בנושאים שכבר נדונו והוכרעו בישיבת דירקטוריון החברה בה לקחו הדירקטוריות מטעמו חלק פעיל. בנוסף, נטען כי מטרת האסיפה הכללית היא לעקוף את החלטות הדירקטוריון ולמנוע מבית-המשפט לברר את תביעת החברה כנגד קסיקבייב, כאשר מהלך זה נועד לשרת את האינטרס של קסיקבייב בניגוד לטובת החברה.
דיון
62. אין ספק כי לבעל השליטה בחברה יש זכות "לשלוט" בה, ובכלל זה לקבל החלטות באסיפה הכללית התואמות את עמדתו והעדפותיו. יחד עם זאת, וחרף העובדה שבעל השליטה מחזיק ברוב מניות החברה, זכותו מכוח הבעלות שלו במניות איננה בלתי מוגבלת. כך, על בעל שליטה (כמו גם על בעל-מניות היודע כי הוא בעל כוח ההכרעה בענין שעולה לדיון באסיפה הכללית), חלה החובה לפעול בהגינות כלפי החברה.
סעיף 193 לחוק החברות קובע כי –
"(א) על המפורטים להלן מוטלת החובה לפעול בהגינות כלפי החברה:
(1) בעל השליטה בחברה;
(2) בעל מניה היודע שאופן הצבעתו יכריע בענין החלטת אסיפה כללית או אסיפת סוג של החברה;
(3) בעל מניה שלפי הוראות התקנון יש לו כוח למנות או למנוע מינוי של נושא משרה בחברה או כוח אחר כלפי החברה.
(ב) על הפרת חובת הגינות יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחויבים, בשים לב למעמדם בחברה של המנויים בסעיף קטן (א)".
בענין ורדניקוב עמד בית-המשפט, בין היתר, על תוכנה והיקפה של חובת ההגינות. בית-המשפט חזר על הגישה המקובלת בפסיקה בהקשר זה, לפיה חובת ההגינות מטילה על בעל השליטה סטנדרט התנהגות מחמיר מזה שמוטל על בעל-מניות "מן השורה", אך מקל לעומת סטנדרט ההתנהגות המוטל על נושאי המשרה בחברה –
"על רקע האמור, השתרשה התפישה הרואה את חובת ההגינות כממוקמת בתווך בין חובת תום הלב, המוטלת על כל בעל מניה באשר הוא, לבין חובת האמונים המוטלת על נושאי משרה. דהיינו, חובת ההגינות מחמירה היא מחובת תום הלב, אולם מקלה היא מחובת האמונים" (שם, בפסקה 55; ראו גם פסקה 59).