המשיבים הוסיפו וטענו כי לקסיקבייב ולדירקטורים מטעמו ניתנה הזדמנות להיות נוכחים בישיבה בה התקבלה החלטת האישרור ולהעלות טענותיהם במועד זה. אולם הם לא התייצבו לישיבה הראשונה שנקבעה, ואף לא לישיבה הנדחית בה התקבלה לבסוף החלטת האשרור.
17. המשיבים התייחסו בסיכומיהם לטענה לפיה גם להם היה ענין אישי בהגשת תביעת החברה, וכי משום כך ההחלטה שהם קיבלו בהקשר זה היא חסרת תוקף. לשיטת המשיבים מדובר בטענה מלאכותית שהומצאה בדיעבד במסגרת תביעת קסיקבייב, ואף שם היא נטענה באופן כוללני כלפי כל חברי דירקטוריון החברה. לגרסת המשיבים, במועד קבלת ההחלטה על הגשת תביעת החברה וכן בישיבות במסגרתן אושררה ההחלטה ועד להגשת תביעת קסיקבייב, למעלה משנה לאחר מכן, לא העלה קסיקבייב או מי מטעמו כל טענה לפיה לבלובבנד או לאביו היה ענין אישי בהגשת התביעה. בכלל זה לא הועלתה כל טענה לגבי משיכת כספים על-ידי בלובבנד או אביו שלא כדין מקופת החברה.
המשיבים מציינים כי המבקשות לא העלו את הטענה לגבי הענין האישי הנטען שלהם – לא בדיון בדבר משיכת תביעת החברה ביום 23.5.2016; לא במכתבים שנשלחו על-ידי המבקשות בנדון; ואף לא בישיבות הדירקטוריון שדנו בנושא לאחר מכן. מעבר לכך נטען כי המבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן להוכיח קיומו של ענין אישי מצד בלובבנד או אביו ביחס להחלטה הנוגעת להגשת תביעת החברה.
עוד טוענים המשיבים כי לאור הוראת ס' 56(ב) לחוק החברות, אין פסול בכך שהגשת התביעה אושרה בדיעבד, ימים ספורים לאחר הגשתה. לגישתם, לפי תקנון החברה, מוסמך דירקטוריון החברה להחליט על נקיטת הליכים משפטיים (ס' 41.3.1 לתקנון). משכך רשאי דירקטוריון החברה לאשרר פעולה זו גם בדיעבד.
המשיבים הוסיפו וטענו כי אין לקבל את עמדת המבקשות לפיה מינוי עורכי-הדין לייצוג החברה בתביעת החברה נעשה בניגוד להוראות התקנון. לשיטתם, הוראת סעיף 40.1.9 לתקנון נוגעת רק למינוי "עורכי-דין חדשים לחברה, אם יחדלו עורכי-הדין הנוכחים של החברה מלייצג את החברה מסיבה כלשהי". ואולם, במסגרת הגשת התביעה לא מונו לחברה עורכי-דין חדשים, אלא החברה יוצגה על-ידי אותם עורכי-הדין שייצגו אותה בפעילותה השוטפת עובר להגשת התביעה.
לטענת המשיבים, משהדירקטוריון אישר כדין את הגשת התביעה נגד קסיקבייב, לא היה צורך לפנות להליך של תביעה נגזרת. לטענתם, המנגנון של תביעה נגזרת נדרש כאשר האורגנים המוסמכים נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה. זה אינו המצב במקרה דנן, כאשר הגשת התביעה אושרה כדין על-ידי דירקטוריון החברה.
19. בהתייחס להחלטה שלא למשוך את התביעה, נטען כי אף אלמלא היתה הצבעת המבקשות נפסלת בישיבה מיום 23.5.2016 בה התקבלה החלטה זו, לא היה מושג רוב בעד ההחלטה. כאמור, ההחלטה על הפרק הייתה לגבי משיכת התביעה, וכדי שהיא תתקבל נדרש רוב בדירקטוריון. ואולם, רוב כזה לא היה מושג אף אילו קולן של המבקשות (המחזיקות כאמור במחצית מהקולות בדירקטוריון) היה נספר.