12. כל הסימנים שפורטו לעיל:אתר אינטרנט משותף,כתובת פעילה זהה,מס' טלפון זהה, בעלות ניהול ומורשה חתימה שנותרו גם בעסק החדש,מועד הקמה בסמוך לכניסת הנתבעת לחובות בשל מתן פסק הדין,תחום פעילות זהה,לקוחות וספקים זהים,שימוש במלאי של הנתבעת תוך גריפת תמורתו לנתבע במקום להשתמש בו לתשלום החוב,כל אלו מעידים כי הנתבע לא הפריד בין אישיותו הפרטית לבין האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת. שוכנעתי כי קיימת זיקה חזקה בין הנתבעת לעסק החדש שהקים הנתבע על מנת להמשיך את פעילות הנתבעת ,תוך התחמקות מתשלום חובותיה ויש בכך להצדיק הרמת מסך ויחוס חוב הנתבעת לנתבע.וראה בא 27665/00 דקורית אביזרי וילונות ודקורציה בע"מ נ.זלצברג אבי וטקסטיל 7 בע"מ [פורסם בנבו]:
"משמעות הדברים הינה כי "טכסטיל 7" אינה אלא אמצעי להמשך פעילותו של העסק הקודם. דומני כי המקרה שבפניי הינו בדיוק המקרה המתאים להרמת מסך ההתאגדות של "טכסטיל 7".שוכנעתי כי הקמת "טכסטיל 7" נועדה אך ורק כדי לאפשר לאבי להתחמק מתשלום חובות לנושים. כבר נאמר בע"פ 4606/90, מוכרמן נ' תל-מר בע"מ, פד"י מו(5), 353, 362:" אמור מעתה שהרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של הענין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת בקיפוחו או הסבת נזק לו והן לשם "עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור".
אוסיף ואעיר כי בתי המשפט נוטים להקל בהרמת מסך בחברת מעטים משפחתית. כאשר ברור כי בפועל אין הבדל בין השותפות שנוהלה לבין ההתאגדות בחברה, יטה בית המשפט לזהות בין השניים (ע"א 4606/90 הנ"ל בעמ' 363)". (הדגשה שלי ר.א).
יצויין כי גם במקרה שבפני,הנתבעת היתה למעשה מעין חברה משפחתית של הנתבע וגרושתו (השותף השלישי פרש לאחר 3 שנים ובסופו של דבר,גם הגרושה העבירה חלקה לנתבע).לאור כל האמור, יש לזהות בין הנתבעת לבין הנתבע שהחל להפעיל את אדום ירוק תוך שימוש בלקוחותיה, במוניטין, במלאי ולמעשה העביר את כל פעילותה לעסק החדש, על מנת לחמוק מתשלום חובות הנתבעת.
עוד ראה לדוגמא גם ה"פ 151/07 לוזון ואח' נ' לוי שם התבקש סעד הצהרתי ע"י בני זוג שהיו בעלים ומנהל בחברה אשר נגדה ניתן פסק דין, על פיו יוצהר כי הרכוש שבביתם שייך להם ולא לחברה החייבת. יצוין כי המבקשת שם פעלה טרם הקמת אותה חברה וכן לאחר שהחברה חדלה לפעול ,באמצעות עוסק מורשה בתחומי עיסוק שברובם חופפים. ביה"מ דחה את התביעה וקבע:
"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את עדויות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המשיבה, כי התמונה שמצטיירת מהראיות היא של עירוב בין עסקה של המבקשת, כעוסק מורשה, לבין העסק של החברה. במילים אחרות, לחברה לא היה למעשה קיום כלכלי ועסקי עצמאי ונפרד מהעסק של המבקשת, ועל כן אין המבקשים יכולים להשתמש לרעה - שימוש "פורמאלי" - באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ולחסות מאחוריה, בניסיון לחמוק מתשלום החוב למשיבה" (הדגשה שלי ר.א).