67. אני סבורה שעמדתו של מזרחי בנושא זה היא מוקשה. אכן, ניתן לומר כי את החוזה ניתן לפרש ביותר מאופן אחד. הדבר נובע, כאמור, מהפער בין תיאור השטח בחוזה התיווך, לבין השטח שנרכש בסופו של דבר, כמו גם מהעובדה שחוזה התיווך אינו מתייחס במפורש לאפשרות רכישתו של שטח נוסף. במצב דברים זה, סבורה אני כי יש מקום להעדיף את הפרשנות המקלה עם חברת ל.י.ס. קשה להלום מצב שבו אופן חישוב ההנחה – ובהתאם לכך, דמי התיווך שלהם זכאי המתווך – ייקראו בדיעבד אל תוך חוזה התיווך באופן אשר מיטיב עם המתווך. הדבר אינו מתיישב עם תכליתו הצרכנית של חוק המתווכים, ועם תפיסתו את המתווך בתור גורם אשר נדרש להחזיק ב"רמה מקצועית ורמת אמינות גבוהה" (כפי שעולה מהצעת החוק).
68. במקרה דנן, מזרחי היה מעורב בעסקה על שלביה השונים, והיה מודע להתפתחויות ביחס להתגבשותה. ככל שמזרחי היה סבור כי שיטת החישוב של המחיר לדונם לצורך בחינת זכאותו לדמי תיווך צריכה להיעשות באופן דיפרנציאלי, צריך היה הדבר לקבל ביטוי בחוזה, בהתאם לדרישת החוק והתקנות. כל מסקנה אחרת תחתור תחת תכלית החוק, ותפגע בתמריץ לנסח הסכמי תיווך באופן שמייצר ודאות בשוק התיווך; תחת זאת, היא תייצר תמריץ שלילי למתווכים לנסות ולפרש הסכמי תיווך בדיעבד באופן שמיטיב עמם מעבר למה שסוכם על-ידי הצדדים. אכן, אין להלום מצב שבו אי דקדוק בפרטים יוביל להתחמקות מתשלום דמי תיווך. אולם, בד בבד, אף לא ניתן לקבל מצב שבו הדבר יוביל לאימוצה של שיטת חישוב אשר מיטיבה עם המתווך ולא קיבלה ביטוי מפורש בכתב. מטעמים אלה, איני מוצאת מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מזרחי אינו זכאי לסכום נוסף בגין הנחה בעסקה, מעבר לסכום בשיעור של 2% משווי העסקה.
69. בשולי חלק זה אציין כי אני סבורה שצדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין מקום לפסוע בנתיב חלופי ולקבוע כי חוזה התיווך כלל בתוכו למעשה הסכם שותפות בין מזרחי למרקוביץ, אשר מתוקפו זכאי מזרחי לסכום ההנחה המבוקש על-ידו. די בכך שאציין כי לטענה זו אין כל אינדיקציה בחוזה, שמוגדר כחוזה "תיווך בגין רכישת מגרש בסגולה בפ"ת", ואף הסכום שלו יהיה זכאי מזרחי במקרה של הנחה, בנוסף ל-2% מסכום הרכישה, מוגדר בו כ"דמי תיווך נוספים".
שאלה רביעית: האם הייתה הפרה של חובת הנאמנות מצד המתווך?
70. לבסוף, שומה עלינו לבחון האם צדקו הנתבעים בטענות שהעלו באשר ליושרתו ולנאמנותו של מזרחי.