26. לבסוף, מזרחי סומך את ידיו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי היה הגורם היעיל בהתגבשות העסקה, וכן כי לא פעל בניגוד עניינים או הסתיר מידע באשר לעובדה כי הוא מייצג גם את פריגו, ולא הפר חובת גילוי ביחס לחשד לזיהום בנכס.
27. טענותיה של חברת ל.י.ס – חברת ל.י.ס טוענת כי כלל לא היה מקום לחייבה בדמי תיווך, כמי שלא הייתה צד לחוזה התיווך.
28. מכל מקום, חברת ל.י.ס טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי מזרחי היה הגורם היעיל שהביא להתגבשותה של העסקה. לטענת ל.י.ס היה מקום להבחין בין פעולות שביצע מזרחי עבור עצמו לבין הפעולות שביצע לכאורה בכובעו כמתווך. עוד נטען כי זמן רב קודם לחתימת הסכם התיווך נחשפה ל.י.ס לנכס על-ידי מתווך אחר, וכי הגורם היעיל בניהול המשא ומתן לא היה מזרחי, אלא טביב.
29. בנוסף, לשיטתה של חברת ל.י.ס יש לדחות את טענתו של מזרחי כי הוא זכאי לתוספת התשלום בסך של 1.75 מיליון שקל, שהותנתה בהפחתת מחיר העסקה. זאת, בשים לב לכך שבסופו של דבר המחיר ששילמה בעבור דונם היה גבוה – ולא נמוך – מהמחיר שאמורה הייתה לשלם על פי מתווה העסקה המקורי, וכן בהתחשב בעובדה שההבחנה הנטענת בין מתחמים יקרים וזולים אינה עולה מחוזה התיווך עצמו. בהקשר זה חברת ל.י.ס אף מצביעה על כך שמזרחי העלה את הטענה כי הוא זכאי לתשלום מתוקף הסכם שותפות שנכרת לכאורה בינו לבין מרקוביץ רק לאחר שנדחתה טענתו כי הוא זכאי לסכום כ"דמי תיווך נוספים". חברת ל.י.ס סומכת את ידיה על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכם שותפות כנטען לא היה כלל.
30. חברת ל.י.ס מוסיפה וטוענת כי מזרחי הפר את חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליו באשר למשא ומתן שקיים עם פריגו לרכישת הנכס בעצמו, כמו גם ביחס לקיומה של חוות הדעת השמאית המוקדמת שהעריכה את שווי המקרקעין בכ-31 מיליון שקל. עוד היא טוענת כי מזרחי לא גילה את המידע שהיה ברשותו על זיהום הקרקע ועל עלויות ניקיונו. כמו כן, ל.י.ס חוזרת ומפנה לטענה כי מזרחי הפר את חובתו לגלות כי פעל כמתווך גם בעבור פריגו.
31. טענותיו של מרקוביץ – מרקוביץ טוען, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כי אין יריבות בינו באופן אישי לבין מזרחי, אלא רק בין מזרחי לבין חברת ל.י.ס – שהרי הזכויות בנכס נרכשו על-ידי החברה ולא על-ידו באופן אישי. מכל מקום מבקש מרקוביץ לראות בטענותיה של חברת ל.י.ס כטענותיו שלו.
32. טענותיהם של חברת טביב וטביב – אף טביב וחברת טביב שבשליטתו טוענים כי דין הערעור של מזרחי להידחות. ככל שהדברים מכוונים כלפי טביב באופן אישי, נטען כי הוא לא חתם מעולם על מסמכי תיווך ואף לא רכש בעצמו זכויות כלשהן במקרקעין. בנוסף, טוען טביב כי מזרחי לא הציג כל הצדקה לבצע הרמת מסך בינו לבין חברת טביב שבה הוא משמש כמנהל וכבעל שליטה, או להטלת אחריות אישית עליו.