71. בנסיבות המקרה שלפנינו, המערער, כפי קביעתו העובדתית של בית משפט קמא לא ניתק קשר עם החברה, הוא ידע על ערבותו ואף חתם במספר הזדמנויות בין השנים 2001-2009 על כתבי קיזוז באופן שעברו כספים המופקדים בחשבונותיו לחשבון החברה (ואף חתם בשנת 2004 על כתב ערבות לחובות החברה לבנק אחר). ועוד, המערער חזר לנהל את החברה באמצע שנת 2010 והודה בפני בית משפט קמא כי הוא בדק את ספריה של החברה ועמד על מצבה הכלכלי, ואף על פי כן לא ביטל את הערבות. משכך, איני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה יש לבטל את הערבות באופן גורף משום שלא הוכח כי ההודעות שנשלחו למערער (לכתובתו) לא הגיעו אליו.
72. עניין אהרנשטם עסק בהפרת הוראת המפקח על הבנקים כאשר חתם הערב על כתב הערבות לא בסניף הבנק אשר העניק לו את האשראי, אלא בסניף אחר. שם נקבע כי על אף שהבנק לא פעל בהתאם להוראות המפקח, אין בהתנהגות זו לבדה כדי להביא לבטלות ערבות הערב. עוד נקבע שם כי בנסיבותיו של המקרה לא יהא זה נכון להטיל על הבנק את החובה לדאוג לאינטרסים של בעל מניות בחברה, מקום שהוא אינו דואג לעצמו ועת הוכח כי הוא ידע בעת חתימתו על כתב הערבות את מצבו של חשבון החברה. נראה, שבדומה למקרה שנידון בפרשת אהרנשטם, אף המקרה שבפנינו אינו מצדיק לבטל את הערבות באופן טוטלי רק משום שהמערער לא קיבל לידיו את ההודעות על ערבותו שעל הבנק לשלוח מדי שנה, מקום שהמערער העביר כספים לחברה וחתם על כתבי קיזוז עד לשנת 2009 (ראו נספח כ"ה לתצהירי הבנק).
73. באשר להפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי לגבי התדרדרות מצבה של החברה, נטילת ההלוואה ביום 30.10.2011 ואי דיווח על אי עמידת החברה בחובותיה כלפי הבנק ואף באי עמידתה בהלוואה, אני סבור כי בהתנהלות זו הפר הבנק חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים והוראות המפקח על הבנקים. היתה מוטלת על הבנק החובה להודיע לערב בדבר מצב החברה והעובדה שהחברה אינה מקיימת את חיובה וכי נקלעה למשבר שגרם לה "להחליף שיקים", וזאת מכוח חובת תום הלב. כפי שנקבע בפרשת ליברמן , הבנק והערב אינם זרים זה לזה, והיחס ביניהם הנו בגדר "יחס קרוב" ובהתקיים יחס כזה, דרושה הגינות מסוימת, כאשר הטלת חובה כאמור על הבנק אינה מהווה נטל כבד שכן יכל לשלוח לערב הודעה בתוך זמן סביר מיום שנודע לו בדבר מצבה של החברה.
74. סעיף 39 לחוק החוזים אינו קובע את הסעדים בגין הפרת חובת תום הלב. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בפרשת ליברמן: