כמפורט בחוות דעתו של השופט הנדל בע"א 4305/10, מזל אילון נ' יוסף לוי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 9.5.2012)(להלן: "פסק דין מזל אילון"), הסיטואציה של חוזה למראית עין יכולה להתעורר בשני מצבים: במצב הראשון, מראית העין בחוזה היא מוחלטת. במצב דברים זה, אין מאחורי החוזה שלמראית עין, ולא כלום. במצב השני, מראית העין היא יחסית, במובן זה שבין הצדדים מתקיימת מערכת משפטית כפולה; האחת באה לביטוי בחוזה הגלוי – הוא החוזה למראית עין והשנייה, בחוזה נסתר המגלם את רצונם האמיתי של הצדדים. מציאות זו שבה מאחורי החוזה הגלוי, שהוא חוזה למראית עין, קיים חוזה נסתר, כונתה על ידי השופט הנדל בפסק הדין מזל איילון, כ"סימולציה יחסית" . לדעתו של השופט הנדל:
"... בהתאם לאמור לעיל, לפיו כוונת הצדדים היא הקובעת, ניתן יהיה לקיים את החוזה הנסתר בכפוף לבחינת נסיבות המקרה. לשון אחר, ניתן להתייחס לסימולציה יחסית כאילו היא כולה חוזה למראית עין, שדינו להתבטל על שני חלקיו – הגלוי והנסתר, ומהצד האחר ניתן להתייחס אליה כאילו היא אינה חוזה למראית עין, שאין דינו להתבטל בהכרח. לדעתי, נכון יותר להכריע על פי דרך שלישית: להפריד בין החוזים, לבטל את החלק הגלוי ולבחון את החלק הנסתר באופן עצמאי שלא תחת המשטר של סעיף 13 (וראו גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 260-261 (2005); וראו לאחרונה ע"א 7497/07 רינגלר נ' לינדאור, [פורסם בנבו] פס' 11 (22.2.2010))".
48. במקרה שלפנינו, החוזה הקבלני, החוזה הגלוי, איננו משקף את ההתקשרות שבין הצדדים, ומכאן שהוא חוזה למראית עין ודינו בטלות מעיקרה. עם זאת, מתחת לפסאדה של החוזה הקבלני, התכוונו הצדדים לקיים ביניהם קשרים חוזיים, קשרי עובד מעסיק, וכפי שנקבע בפסק הדין מושא הערעור, מימשו כוונה זו במהלך התקופה מושא התביעה. מכאן שלצד החוזה הקבלני הגלוי, קיים בין הצדדים חוזה נסתר שהוא חוזה העבודה – דהיינו, מתקיימת מציאות של סימולציה יחסית כהגדרתה על ידי השופט הנדל בפסק הדין מזל איילון. כאמור בחוות דעתו של השופט הנדל, במציאות של סימולציה יחסית אין מניעה אפריורית ממתן הכרה הנותנת תוקף לרצונם המשותף של הצדדים לקשר שביניהם הבא לביטוי בחוזה הנסתר; ובענייננו, בחוזה שבין הצדדים במסגרתו מעניק המשיב את שירותיו למערערת 1 כעובד. בנסיבות הללו פשוט, כי בהכרת בית הדין בקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, הכרה הנותנת תוקף לכוונת הצדדים ליצור ביניהם קשר אשר במסגרתו מעניק המשיב את שירותיו למערערת 1 כ"עובד" – אין משום התערבות בזכויות הצדדים "לחופש העיסוק, לאוטונומיה של הרצון החופשי ולכבוד האדם". קל וחומר, בהתחשב בהלכה הפסוקה אשר הבהירה זה מכבר כי מעמד של "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס .