21. עם זאת מצא בית הדין, כי כאשר "משווים את סך כל השכר ברוטו, לרבות התנאים הסוציאליים המפורטים בתלוש השכר, הרי שהוא נופל מהסכומים שפורטו בחשבוניות שהמציא התובע לנתבעת, בהתאם לשיעורי העמלות שנקבעו בהסכם הקבלני" . לפיכך סבר בית הדין קמא, כי משהתפטר המשיב בעקבות הפגיעה בשכר, זכאי האחרון לפיצויי פיטורים . לאור האמור לעיל, נפסקו לתובע פיצויי פיטורים המבוססים על שכרו הממוצע בשנה האחרונה להעסקתו (לרבות התקופה בה הוגדר כ"קבלן עצמאי") בסך של 14,190 ₪, בסכום כולל של 184,470 ₪.
22. בנוסף נפסקו למשיב הפרשי שכר , ובעניין זה מסביר בית הדין:
"כפי שכבר ציינו, אנו סבורים כי הנתבעת לא הייתה רשאית להפחית את סכום העמלות ששולמו לתובע, בטענה כי ההפחתה נובעת מהצורך להפריש עבורו זכויות סוציאליות בשיעור 35%.
בנסיבות בהן סוכם עם עובד תשלום 'שכר כולל' ולימים חלה על המעביד חובה לבטח את העובד בביטוח פנסיוני – המעביד איננו רשאי להפחית באופן חד צדדי את שכרו של העובד, על מנת שההפחתה תכסה את עלות הביטוח הפנסיוני.
כך, גם כאשר מתברר למעביד בדיעבד, כי ההסכם בדבר 'שכר כולל' לא יפטור אותו מתשלום פיצויי פיטורים, הוא לא רשאי להפחית את השכר המשולם לעובד באופן חד צדדי, על מנת לכסות את חבותו העתידית בתשלום פיצויי פיטורים.
לנוכח האמור, אנו מקבלים את התביעה ומורים כי הנתבעת תשלם לתובע בגין הפרשי שכר סכום בסך 9,638 ₪ ".
23. בית הדין דחה את טענת המערערת, לפיה דמי החופשה להם זכאי המשיב מכוח הוראות החוק, כלולים בתמורה החוזית ששולמה לאחרון. לעניין זה פסק בית הדין קמא כי:
"בעניין אנו מוצאים לקבל את טענת התובע.
על פי סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, אין לקבוע שכר הכולל גמול שעות נוספות ופדיון חופשה. זכאותו של התובע לפדיון חופשה צריכה להיקבע איפה על פי חוק חופשה שנתית התשי"א-1951.
הזכות לימי חופשה בשכר חלה על כל עובד (ראה סעיף 2 לחוק) לרבות עובד ששכרו משולם על בסיס תפוקה, והחוק אף קובע כיצד יחושב שכרו הממוצע של עובד שאיננו עובד לפי משכורת חודשית קבועה (ראה סעיף 10 לחוק חופשה שנתית). ימי החופשה נקבעו בחוק, וכך גם ההוראות בעניין צבירתם ואין המדובר בעניין זה באומדן.
לנוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי משהוכר התובע כעובד, הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 36,894 ₪" .
24. תביעות המשיב לדמי הבראה ולהחזר הוצאות נסיעה נדחו, מהנימוק שאין מניעה לכלול את הזכות לדמי הבראה ולהחזר הוצאות נסיעה במסגרת השכר. התביעה לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין נדחתה לאור "הקושי הרב בהתנהלותו של התובע, אשר במשך למעלה מחצי שנה סירב לשאת ולתת עם הנתבעת ומנהליה בדבר המשך העסקתו, וזאת לאחר שהובהר כי התובע אינו רואה עצמו כקבלן עצמאי אלא כעובד וכי בדעתו להפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2002, כאשר ימצא לנכון לעשות כן... ".