25. עוד נקבע בפסק הדין קמא, כי:
"...מאחר שלא הוכח בפנינו כי התובע אשר הועסק כ"קבלן עצמאי", זכה לתמורה מיוחדת מהנתבעת ביחס לעובדים השכירים, אנו קובעים כי המשכורת הקובעת שלפיה יש לערוך חישוב פיצויי הפיטורים, כמו גם את יתר הזכויות, היא השכר הממוצע ששולם לתובע בשנת עבודתו האחרונה, העומד על סך 14,190 ₪. בנוסף, אנו קובעים כי מאחר שהשכר הקבלני ששולם לתובע לא כלל תוספת כספית משמעותית ביחס לשכרו של עובד, הרי שאין כל מקום להורות על קיזוז או על השבה של סכומים שנפסקו לזכות התובע" .
26. לאור האמור, התקבלה תביעת המשיב בחלקה והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסכום של 7,000 ₪.
טענות הצדדים בערעור:
טענות המערערת:
27. כמצוין לעיל, ערעור המערערת שלפנינו מופנה כנגד קביעתו של בית הדין קמא לפיה לאורך תקופת הקשר שבין המשיב למערערת, התקיימו יחסי עובד מעסיק ביניהם; על הקביעה לפיה זכאי המשיב לפיצויי פיטורים, לדמי פדיון חופשה עם סיום הקשר ולהפרשי שכר ביחס לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2009; על הסכומים שנפסקו למשיב כפיצויי פיטורים, דמי פדיון חופשה והפרשי שכר; ועל דחיית טענתה לקיזוז.
28. בקצירת האומר, טענת המערערת בשאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק היא בשני מישורים – הראשון במישור חופש החוזים; והשני במישור תום הלב והמניעות.
לטענת המערערת, מתכונת ההתקשרות בין הצדדים שבמסגרתה העניק המשיב למערערת שירותים כגורם חיצוני היא פרי יוזמתו משביקש בדרך זו ליהנות מיתרונות המס ממתן שירותיו כ"קבלן חיצוני". לשיטתה "הואיל ומתכונת העסקה הקבלנית לא פגעה במשיב אלא הטיבה עמו... - הרי שבחירתו מהווה מימוש אמתי ורציונאלי של זכויותיו לחופש העיסוק, לאוטונומיה של הרצון החופשי ולכבוד האדם; ולפיכך אין הצדקה להתערב בה" .
לדעת המערערת, משמצא בית הדין קמא שמתכונת העסקה כקבלן אפשרה למשיב ניכוי הוצאות בשיעור של בין 30%-40% ובדרך זו להגדיל את הכנסתו הפנויה בהשוואה להכנסות להן היה זכאי אילו הועסק כעובד - "אין זה נכון ואין זה ראוי להרשות" למשיב לשנות את מעמדו בדיעבד מעצמאי לעובד בהתאם לנוחיותו .
29. לחילופין טענה המערערת כי אם בניגוד לעמדתה ייקבע כי המשיב הוא עובד, אין האחרון זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי פדיון חופשה.
30. ביחס לשאלת זכותו של המשיב לפיצויי פיטורים טענה המערערת כי לאור המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בשאלת מעמדו של המשיב – כעובד על פי שיטת המשיב, וכנותן שירותים על פי שיטת המערערת – רשאית המערערת להגדיר את המשיב כעובד – כפי שסבר המשיב עצמו - ובהתאם לקבוע את זכויותיו. לפיכך סבורה המערערת כי אין לראות בהעברתו של המשיב ממעמד של "נותן שירותים" למעמד של "עובד" כשינוי חד צדדי של מתכונת העסקה המקנה למשיב את הזכות להתפטר במסגרת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), בדין מפוטר.