המערערת הוסיפה כי בעקבות השינוי ביוני 2009, במסגרתו הוגדר המשיב כעובד, שולמה למשיב תמורה (בשכר ובזכויות נלוות) שאיננה פחותה מהתמורה לה זכאי המשיב ביחס לאותה תקופה כנותן שירותים – על פי גרסתו. כך טענה המערערת כי:
"בחודש 6/2009 - שולמו למשיב שכר וזכויות סוציאליות ונלוות בשווי כולל של 10,348 ₪, כאשר המשיב דרש לקבל תמורה כוללת בשווי 9,684 ₪.
בחודש 7/2009 - שולמו למשיב שכר וזכויות סוציאליות ונלוות בשווי כולל של 12,893 ₪, כאשר המשיב דרש לקבל תמורה כוללת בשווי 12,101 ₪.
בחודש 8/2009 - שולמו למשיב שכר וזכויות סוציאליות ונלוות בשווי כולל של 12,204 ₪, כאשר המשיב דרש לקבל תמורה כוללת בשווי 11,436 ₪.
כאשר לשכר ולזכויות הסוציאליות דלעיל יש להוסיף הפקדה לפיצויי פיטורים בגין כל שלושה החודשים, בסכום כולל של 257 ₪" , .
מכאן טענה המערערת, כי השינוי במעמדו ובתמורה ששולמה למשיב, איננו מהווה "הרעה מוחשית" המקנה לו את הזכות להתפטר בדין מפוטר.
לחילופין טענה המערערת, כי התנהלותו של המשיב אשר התעלם מניסיונותיה ליישב את המחלוקת ביניהם בשאלת מעמדו וזכויותיו, והקשר שיצר כנותן שירותים עצמאי למשרד חקירות אחר בסיום הקשר שביניהם - מלמדים על רצונו של המשיב להביא לסיום הקשר בין הצדדים, במנותק מהמחלוקת לעניין מעמדו וזכויותיו כעובד המערערת. בנסיבות הללו נטען, כי התפטרותו של המשיב איננה "עקב" ההרעה הנטענת בתנאי העסקתו, וגם מטעם זה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות. בהקשר זה אוסיף, כי במסגרת הדיון ביקשה המערערת להגיש ראיה חדשה, תצהיר שלפיו המשיב בחר לסיים את ההתקשרות עם המערערת, בשל רצונו לחבור למשרד חקירות אחר ולא כטענתו, נוכח הרעת תנאים.
31. לגרסת המערערת, אפילו ובניגוד לעמדתה יוכר המשיב כעובד המערערת, הרי שלאור תפקידו ותנאי העסקתו, חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 לא חל ביחסים שביניהם. מכאן סבורה המערערת כי אין פסול בקביעת הסדר שכר עבודה הכולל את זכויותיו של המשיב מכוח חוק חופשה שנתית תשי"א 1951 . לפיכך נטען בערעור כי אין המשיב זכאי לדמי פדיון חופשה בסיום הקשר שבין הצדדים.
32. כמצוין לעיל, חולקת המערערת על הסכומים שנפסקו למשיב כפיצויי פיטורים, כדמי פדיון חופשה והפרשי שכר.
33. בקצירת האומר גורסת המערערת כי ככל שייפסק בניגוד לעמדתה, כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים - יש לקבוע את שיעורם של פיצויי הפיטורים על בסיס אחת מהחלופות הבאות: