החלופה הראשונה: השכר שהיה משולם למשיב כשכיר, להבדיל מהתמורה ששולמה לו במסגרת החוזה הקבלני. בהקשר זה הפנתה המערערת לעדותו של יועץ המס, מר וירזבינסקי, אשר על פי חוות דעתו המשיב זכאי לשכר כשכיר המבוסס על "ממוצע השתכרות של החוקרים וראשי הצוות השכירים במערערת ב-12 החודשים האחרונים", בסכום של 10,304 ₪ לחודש ברוטו.
החלופה השנייה: שכר בסכום השווה ל"ממוצע התמורה הקבלנית ב-12 החודשים האחרונים בהפחתת רכיבי ההבראה, נסיעות והחופשה – דהיינו לסכום בסך של 12,298 ₪ ברוטו".
והחלופה השלישית: שכר בסכום השווה לממוצע התמורה הקבלנית ב-12 החודשים האחרונים – דהיינו לסכום בסך של 13,924 ₪ ברוטו.
34. טענות המערערת לגבי גובה השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הועלתה על ידה גם בהתייחס לשיעור דמי פדיון חופשה היה וייקבע כי המשיב זכאי להם. בהקשר זה הוסיפה המערערת כי מדמי פדיון החופשה המחושבים על פי אחת מהחלופות שהציגו לעניין השכר הקובע - יש להפחית את דמי החופשה ששולמו למשיב בפועל במהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2009, בסכום כולל של 2,192 ₪ .
בהתאם טענה המערערת, כי ככל שיידחה ערעורה ויקבע כי המשיב זכאי לדמי פדיון חופשה, הוא זכאי לסכום של 24,598 ₪ ברוטו (המבוסס על השכר הקובע על פי החלופה הראשונה), ולחילופין 29,783 ₪ (המבוסס על השכר הקובע על פי החלופה השנייה) ברוטו; ולחילופי חילופין, סכום של 34,010 ₪ ברוטו (המבוסס על השכר הקובע על פי החלופה השלישית) .
35. המערערת טענה כי מששולמה למשיב בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2009, תמורה בשכר ובזכויות נלוות, בסכום השווה לתמורה לה היה זכאי המשיב לשיטתו, במסגרת החוזה הקבלני – טעה בית הדין קמא משפסק למשיב הפרשי שכר.
36. לבסוף טענה המערערת, כי טעה בית הדין קמא משלא הכיר בזכותה לקיזוז מכל סכום שייפסק כי המשיב זכאי לו כעובד, את ההפרש בין התמורה ששולמה לו במסגרת החוזה הקבלני, לבין התמורה שהייתה משולמת לו כעובד, כמפורט בחוזה הקבלני. אקצר ואומר, כי טענת הקיזוז של המערערת מבוססת על הטענה העובדתית, לפיה התמורה הקבלנית ששולמה למשיב, הייתה גבוהה מהשכר שלו היה המשיב זכאי כעובד על פי החוזים שנחתמו עמו .
טענות המשיב:
37. ערעור המשיב מתייחס לשלושת רכיבי התביעה אשר נדחו בפסק הדין מושא הערעור - התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש; התביעה לתשלום דמי הבראה; והתביעה להחזר הוצאות נסיעה.