לעניין סיחור האופציה לחברת אביב - טענו המשיבים 4-5 כי האופציה כפי שנוסחה בהסכם המקורי הייתה במפורש אופציה סחירה שאין הגבלה על עבירותה.
עוד נאמר, כי סוכם שבתנאים מסוימים ליבר תהא זכאית לתמורה נוספת.
באשר להמרת הזכאות ל-20% מהרווחים בסכום קבוע - טענו המשיבים 4-5 כי בניגוד לטענת המבקש, הסעיף הרלוונטי בהסכם האופציה קבע במפורש כי ליבר תשלם לחברה הנכדה 20% מכל רווח שינבע לה ממימוש האופציה ולא מכל רווח שינבע לה "בקשר לפרוייקט".
המשיבים 4-5 פירטו בהרחבה מדוע המרה זו היטיבה מאוד עם החברה הנכדה.
הובטח לחברה הנכדה סכום מזומן חד פעמי הגבוה משמעותית מזה שהיה נכנס לקופתה אילמלא כן.
בנוסף, הבהירו המשיבים 4-5 כי ההמרה של התנאי לא נבעה מצורך של ליבר, אלא מרצונה של אביב, אשר ביקשה לדעת מה מחיר העסקה שעליה לשלם ואף ביקשה שלא להישאר קשורה עם החברה הנכדה לטווח ארוך.
לעניין הארכת הסכם האופציה בחודשיים נוספים - טענו המשיבים 4-5, בנוסף על שנטען כבר על ידי המשיבים האחרים בנדון, כי מתן הארכה היא פרקטיקה נוהגת בשוק הנדל"ן, במיוחד שעה שהאופציה על סף מימוש ולאחר שמקבל האופציה עמל רבות על מימושה.
אי הארכת תקופת האופציה הייתה עולה כדי חוסר תום לב קיצוני.
באשר לטענות להפרת חובת האמון על ידי גבריאל - טענו המשיבים 4-5 כי בניגוד לטענת המבקש לא מדובר במקרה של גזילת הזדמנות עסקית של החברה. זאת, שכן מדובר בהסכם שנכרת עם החברה עצמה ולא מול צד ג'.
החברה ידעה את מלוא המידע ובחרה במודע ולאור צרכיה שלא להתקשר בעסקה אחרת מלבד מימוש הנכס.
ו. תשובת המבקש לתגובות
במסגרת תשובתו לתגובות, חזר המבקש על הטענות אשר הועלו על ידו במסגרת בקשת האישור.
כמו כן, טען המבקש כי לא עומדת לדירקטורים הגנת שיקול הדעת העסקי בקשר להחלטה כלשהי אשר התקבלה על ידם בקשר לעסקה.
המבקש טען כי מתגובות המשיבים עולה שגבריאל לא גילה לדירקטורים את היקף מעורבותו בעסקה. תחילה, הציג מצג לפיו הוא רק אחד מרוכשי הדירות בקבוצת הרכישה. בהמשך מסר כי הוא מחזיק 10% בלבד ממניות ליבר ולאחר מכן מסר כי מחזיק ב-50%.
כאשר גילו הדירקטורים כי המצג באשר להחזקה של 10% בלבד הוא שגוי, המשיכו לדון בעסקה ואישרו אותה מבלי שניתן למצג זה כל הסבר. העובדה כי גבריאל מחזיק ברוב הזכויות לא הוצגה לחברי הדירקטוריון, אשר שאלו והתעניינו אך גם עם גילוי הדברים לא עשו דבר בנדון.
המבקש הדגיש כי עוד בהתחלה היה ברור לדירקטורים הקושי בעסקה והם הבינו כי חובה עליהם לברר מה חלקו של גבריאל בה.
כמו כן, טען המבקש כי טענת הדירקטורים לפיה הסתמכו באופן מלא על המידע שנמסר להם על ידי החברה והנהלתה - אינה יכולה לעמוד. אין הדירקטורים יכולים לסמוך על המנכ"ל ושותפו שעה שאלו ניצבים בצידה השני של העסקה. הדירקטורים גם אינם יכולים להסתמך על כך שגורם אחר, דוד עזרא, אישר את העסקה ולהניח שמדובר בעסקה טובה. אין בזה כדי לעמוד בחובת הפיקוח החלה עליהם.