באשר למהותו של כלל שיקול הדעת העסקי - בפסק דין ורדינקוב נערך דין מקיף ביותר בסטנדרט הביקורת על החלטות עסקיות שהתקבלו בחברה, תוך התייחסות לשלושה סטנדרטים שונים אשר התפתחו בדיני החברות במדינת דלוואר.
בקצה האחד של הספקטרום ניצב כלל שיקול הדעת העסקי בקצה השני של הספקטרום ממוקם כלל ההגינות המלאה ובטווח ישנו סטנדרט ביניים של "בחינה מוגברת".
בפסק הדין נקבע במפורש כי עקרונות כלל שיקול הדעת העסקי "חלחלו אל המשפט הישראלי והם מהווים כיום חלק בלתי נפרד מדיני החברות בישראל" (סעיף 74 לפסק הדין).
לאחרונה חזר והתייחס בית המשפט העליון הן למהות הליך התביעה הנגזרת והן לתחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי בע"א 4857/16 אפרים מנשה נ' יווז'ין אייר בע"מ ואח' (להלן: פסק דין "יווז'ין").
באותו מקרה נידון ערעור על פסק דינה של כב' השופטת רונן בתנ"ג 26814-12-14 בגדרו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המערער.
בבקשה התבקש בית משפט לאשר הגשת תביעה בשם המשיבות 1 ו-2, שהן חברות פרטיות, נגד המשיבה 3 - התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן: "תע"א").
המערער טען כי תע"א הפרה התחייבות מסוימת כלפי המשיבות וכי לחברה מגיע מתע"א תשלום של כ-19 מיליון דולר.
המערער פנה לחברה בדרישה למצות את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה נגד תע"א בהתאם לסעיף 194(ב) לחוק החברות. אולם, נענה בשלילה.
בפסק הדין של בית המשפט העליון נאמר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התמודד עם שתי סוגיות מרכזיות: האם ובאיזה מידה צריך בית משפט להתערב בשיקול הדעת של האורגנים הרלוונטיים בחברה שהחליטו שלא להגיש תביעה כנגד תע"א. זאת, על רקע השאלה האם ההחלטה נהנית מהגנת כלל שיקול הדעת העסקי.
השאלה השנייה הייתה – האם עומדת לחברה עילת תביעה לכאורית נגד תע"א והאם סיכויי התביעה גבוהים דיים על מנת לקבוע שניהול התביעה הוא לטובת החברה. תנאים אלה הם התנאים הקבועים, כאמור, בסעיף 198 לחוק החברות.
כב' השופטת רונן קבעה כי ניתן ליישם את כלל שיקול הדעת העסקי גם על החלטה של האורגנים המוסמכים בחברה בדבר הגשת תביעה ככל החלטה אחרת המתקבלת על ידי דירקטוריון החברה.
לאחר מכן, בחן בית המשפט המחוזי האם יש מקום להחיל על ההחלטה את כלל שיקול הדעת העסקי לאור טענות לגבי הליך קבלת ההחלטה וקיומו של ניגוד עניינים.
בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת החברה שלא להיענות לדרישת המבקש התקבלה בהליך תקין ולכן אין בית המשפט צריך להתערב בתוכנה.
עוד נקבע, כי גם בהנחה כי בהחלטה נפלו פגמים מסוימים, אשר "מכתימים" במידת מה את שיקול הדעת של האורגנים, המצדיקים בחינה של ההחלטה תוך החלת סטנדרט ביקורת מחמיר יותר מאשר כלל שיקול הדעת העסקי - אין מקום שבית המשפט ישנה את ההחלטה.
נקבע, כי ניגוד העניינים האפשרי הנטען שהיה לבעל השליטה בהתייחס לאפשרות לתבוע את תע"א – הינו ניגוד ענייניים עקיף ולא ניגוד ענייניים ברור ו"חזיתי".
ניגוד ענייניים זה העביר את הנטל להוכיח כי מדובר בהחלטה סבירה אל כתפי הטוען ולכן נבחנה ההחלטה לגופה.
בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקבוע כי החלטת החברה שלא להיענות למכתב הדרישה ולא להגיש תביעה נגד תע"א - הייתה החלטה בלתי סבירה. לכן, אין מקום להתערבות בית משפט בהחלטה ואין מקום לאשר את בקשת האישור.