מכל האמור לעיל, עולה כי הדירקטורים פנו לקבלת ייעוץ משפטי ממי שמומחה במאטריה והונחה בפניהם חוות דעת סדורה ומפורטת עליה היו רשאים להסתמך.
לזכות הסתמכות על חוות דעת משפטית שהתקבלה מיועץ אמין, מנוסה ונטול פניות ראה תנ"ג 7541-12-14 בעז תודאל לייבוביץ נ' אליהו יורש (סעיפים 110, 115-116 לפסק הדין).
עם זאת, נראה כי מפרוטוקול הדיון שהתקיים בדירקטוריון עולה המסקנה כי דיון של ממש על בסיס אותו ייעוץ משפטי שהתקבל ושיקול הדעת שהופעל - התייחסו בעיקר לעניין הגשת התביעה כנגד הדירקטורים ולא כנגד גבריאל.
באשר לדירקטורים – הדירקטוריון החדש קיבל, כאמור, את חוות הדעת מראש כך שכל האמור בה היה בפניהם לפני הישיבה.
כמו כן, הזמין הדירקטוריון את לבנברג, שלא נטל חלק מההחלטה בסופו של הדיון, כדי לשמוע את דבריו.
לבנברג הבהיר כי לא קיבל את חוות הדעת וכי סקירתו היא סובייקטיבית וכי ייתן אותה "כאילו אתם שומעים את העובדות בפעם הראשונה".
לבנברג סקר באופן מפורט ביותר את העובדות הרלוונטיות מתחילת העסקה ועד לסיום הסיחור והארכות האופציה.
לבנברג חילק את הנתבעים לשניים: "הרשלנים" - קרי הדירקטורים ומי שנטען לגביהם שהם "גנבים" - כולל גבריאל דודי עזרא מוטי מנשה וייני.
לעניין החלטה שלפניי – הנתבע הרלוונטי היחיד בקבוצה זו הוא גבריאל.
השאלות אשר הופנו עליו על ידי חברי הדירקטוריון התייחסו בעיקר לידיעתם של הדירקטורים באשר לעסקה.
כך למשל, נשאל לבנברג על ידי הדירקטור עוזרי האם לפני מתן האופציה למנכ"ל החברה ראו הדירקטורים הצעות אחרות והתשובה לכך הייתה חיובית.
לבנברג הבהיר, לשאלות עו"ד רוזנבוך אשר היה היועץ המשפטי של החברה לפני שהתבקשה חוות הדעת של משרד ליפא מאיר ושות', כי גבריאל לא אמר להם שהוא ירוויח כ- 30 מיליון ₪ מהמהלך.
לאחר שלבנברג עזב את הישיבה הבהיר מיטל את רצונם של הדירקטורים שמישהו חיצוני ינתח את העובדות ויתן לדירקטוריון חוות דעת כיצד לפעול ביחס לתביעה הנגזרת – דבר שנעשה בפועל.
עו"ד ברטוב אשר חתום על חוות הדעת יחד עם שני עורכי דין נוספים התייחס לאישורים שניתנו כדין להסכם האופציה עצמו ואת המחלוקת שהתעוררה באשר לפעולות שנעשו לאחר מכן.
הובהר על ידו במפורש בדיון כי זכאותה של החברה ל- 200 מיליון ₪ פלוס 20% מרווחי הפרויקט -הפכה במסגרת התוספת להסכם ל- 20% מסיחור האופציה "דבר השונה לחלוטין".
גם השינוי מהאחוז לסכום של 10 מיליון ש"ח שונה ממה שהוסכם מלכתחילה.
צוין כי ההמרה ל- 10 מיליון ₪ והתוספת להסכם האופציה – לא אושרו על ידי וועדת ביקורת.
גם סוגיית מתן הארכה – הוסברה על ידו.
צוינה העובדה כי באותו שלב כבר ידעו הדירקטורים כי חברה בבעלות המנכ"ל עתידה להרוויח 26 מיליון ₪ "שזה נשמע דבר צורם".
רו"ח שחק אמר כי הוא מבין שהחברה הייתה במצוקה של כספים.
הדח"צ ראובני אמר כי הוא מבין שהמצב היה של בחירה בין מימוש האופציה לבין אי מימוש ואובדן כסף.
גב' מרגליות שאלה: "השאלה היא האם היה מדובר בהחלטה עסקית סבירה?"
מרצף הדיון ברור כי שאלה זו מתייחסת לדירקטורים בלבד.
תשובתו של עו"ד ברטוב הייתה "ייתכן שהיו פאולים בדרכי האישור".
עוד נאמר על ידו כי יש צורך להתגבר על הוראות כתבי הפטור.
ברור כי כתבי הפטור מתייחסים לחבות הדירקטורים בגין הפרת חובת זהירות ולא למנכ"ל אשר נגדו העילה היא הפרת חובת אמון. נושא אזה הובהר, כאמור, בחוות הדעת.