גב' מרגליות חזרה ושאלה "מבחינת התנהלות הדירקטורים, היא נראית סבירה?"
תשובתו של עו"ד ברטוב הייתה "יש לנושא פנים לכאן ולכאן".
עוד הבהיר "זו לא תביעה שיש 100% סיכויי הצלחה בה. מאידך אין פה פעולות שהן לגמרי נקיות ומסודרות ובצירוף כתבי הפטור והשיפוי המסקנה לדעתי היא שעל החברה לא לתבוע ולאפשר לתובע לנהל את ההליך מטעמו".
נשאלו שאלות באשר לעלותו של ההליך.
הדח"צ ראובני סבר כי הנושא העיקרי הוא התפקוד הקלוקל של המנכ"ל "אני לא חושב שהדירקטורים פעלו בצורה המצדיקה את התביעה".
הדירקטור עוזרי אמר כי אם העסקה, הענקת האופציה נעשתה כדין – וכך נאמר בחוות הדעת – "אז עד כמה שזה רועם ומקומם אני לא רואה מקום לתבוע את הדירקטורים".
גב' מרגליות שאלה מדוע הדירקטורים ונושאי המשרה אינם באותו סטטוס אם יש את העניין של הפרת אמונים.
עו"ד ברטוב אמר שהוא לא רואה טעם לתבוע את המנכ"ל "את לא יכולה לעשות הפרדה מלאכותית ולתבוע רק את המנכ"ל ולא את הדירקטורים".
עו"ד ברטוב הסביר את היתרון התדמיתי של הגשת תביעה על ידי החברה וקיומה של שליטה מלאה על התהליך
בסופו של דיון זה אשר התייחס גם לקיומו של הביטוח ולחריג המצוי בו – נאמר על ידי עו"ד ברטוב כי אם היו מגיעים למסקנה שיש עילת תביעה חזקה ומוצקה שיש לה סיכוים מאוד גבוהים להתקבל, וזה לא המצב, עדיין נושא הביטוח היה מהווה שיקול .
בשלב מאוחר יותר הוסברה ההפרדה של הייצוג בין דירקטורים שהם בעלי שליטה לבין דירקטורים שאינם בעלי שליטה. עו"ד ברטוב חזר ואמר "אין טעם שהחברה תחליט לתבוע רק את המנכ"ל".
גב' מרגליות ציינה כי חוות הדעת לא דיברה על המצב המשפטי אלא על החברה כמגישת התביעה.
נאמר לדירקטורים על ידי עו"ד ברטוב כי אם הוא היה צריך להגדיר באחוזים "יש סיכוי שקצת למעלה מ- 50% שהתביעה לא תתקבל. זוהי לא תביעה קלה אבל מאידך יש סיכוי שהיא כן תתקבל. יש לקחת את מלוא השיקולים ביניהם גם את נושא הביטוח, סיכויי התביעה, הוצאות התביעה ועוד ועל בסיס זה לקבל את ההחלטה".
בסופו של דבר החליט הדירקטוריון שיש לאמץ את חוות הדעת כך שהחברה לא תגיש את התביעה.
מכל האמור לעיל עולה כי לפני הדירקטורים עמד כל המידע הרלוונטי באשר לפעולות אשר ננקטו על ידי הדירקטורים.
ניתנה להם הערכה של סיכויי התביעה למרות שצוינו הקשיים שבהתנהלות הדירקטורים ובדרך קבלת ההחלטות על ידם.
הדירקטוריון החדש התייחס לעסקה בכללותה ולכל ההחלטות אשר התקבלו על ידי הדירקטורים; הדירקטוריון היה מודע לסיכויי התביעה על יסוד חוות הדעת עורך הדין החיצוני אליו פנו והתנהל דיון יסודי, לאחר שנשמעו דבריו של לבנברג ותשובותיו של עו"ד ברטוב.
הדירקטורים התייחסו במפורש לשאלת כתבי הפטור כאשר בחוות הדעת, עליה היו, כאמור, הדירקטורים רשאים להסתמך - הייתה התייחסות מפורשת לתוקפם של כתבי הפטור.
מיטל העיד אומנם כי הדירקטורים לא קראו את כל הפרוטוקולים שנערכו בעת קבלת ההחלטות לגבי העסקה. אולם, הסברו בעניין זה מקובל עלי לחלוטין.
לדבריו "חברי הדירקטוריון לא ישבו וקראו את כל הפרוטוקולים ואני אומר את זה פעם עשירית שלא יהיה בכלל ספקות. הם נכנסו לסוגיות בדיון עם עורכי הדין על הסוגיות שעלו מכל החומר... התפקיד שלהם לדון בשביל זה שכרנו מישהו חיצוני שייעשה את כל העבודה, משפטן, ואנחנו דנו בכל הדברים העיקריים שעולים לא משפט כזה או אחר זה מה שיכריע את ההחלטה שלנו" (עמ' 61 לפרוטוקול).
מיטל הוסיף והעיד כי ההחלטות בסופו של יום הן החלטות של הדירקטורים "והיו הרבה מאוד שיחות של ההנהלה ושל הדירקטורים שההחלטה התקבלה אחרי הרבה מאוד דיונים ואחרי ששקלנו את כל השיקולים... שעולים מחוות הדעת" (עמ' 73 לפרוטוקול).
עדות זו עולה בקנה אחד עם אופי הדיון שהתנהל בישיבת הדירקטוריון אשר תועדה בפרוטוקול שהוגש לבית המשפט.
יש לזכור כי, ככלל, במסגרת הדיון בשאלה אם עלה בידי התובע לסתור את חזקת התקינות של קבלת ההחלטה בית משפט לא נדרש לתוכן ההחלטה.