הדירקטורים הדגישו כי כל רכיבי העסקה נבחנו במספר מישורים, במשך זמן ממושך, על ידי אורגנים נפרדים ומנוסים אשר הפעילו שיקול דעת עסקי נכון וסביר.
הדירקטורים פעלו בתום לב ולטובת החברה.
הדירקטורים סבורים, גם כיום, כי מדובר היה בהזדמנות עסקית אטרקטיבית. הם אף התייחסו בכובד ראש לאפשרות קיומו של "עניין אישי" מצד מנכ"ל החברה.
הדירקטורים פעלו ללא ניגוד עניינים והחמירו בדרך קבלת ההחלטות הקשורות, מבלי שנושאי המשרה להם היה לכאורה עניין אישי - נוטלים חלק בדיון או בקבלת ההחלטות.
הדירקטורים הבהירו כי בשים לב לעובדה שגבריאל כיהן אותה עת כמנכ"ל החברה, אושרה ההתקשרות בהסכם האופציה כעסקה חריגה עם נושא משרה בוועדת הביקורת ובדירקטוריון.
המבקש לא הראה כי בנסיבות העניין קיימת עילה להתערבות חריגה בשיקול דעת החברה - בהחלטה האם להגיש תובענה אם לאו.
בעל השליטה החדש והדירקטוריון החדש, להם אין כל קשר לבעלי השליטה הקודמים, בחנו את הדברים ואף קיבלו חוות דעת משפטית מעורך דין חיצוני חדש לפיה אין מקום להגשת תביעה, וכך הוחלט.
בהקשר זה צוין כי לבנברג המשיך לכהן גם בדירקטוריון החדש, אך לא לקח חלק בבחינת הנושא ובהחלטות שהתקבלו בדבר אי הגשת התביעה.
צוין, כי רשות ניירות ערך, אשר הייתה מודעת לעסקה על כל רכיביה ושלביה והיה בידה לפעול כנגד החברה או מי מטעמה, לא נקטה בהליכים כלשהם כנגד מי מהמשיבים והסתפקה בחליפת המכתבים (נספחים 14-15 לבקשה) ופרסומם בפומבי.
הדירקטורים טענו כי ממילא חלים כתבי פטור ושיפוי שהחברה העניקה להם עוד בחודש יוני 2007 (נספחים 9-11 לתגובה זו).
הדירקטורים נהגו בתום לב ואף אם היו פגמים בהתנהלותם הרי שאין הם עולים כדי כוונה או פזיזות. לפיכך, מוגנים הדירקטורים על ידי כתבי הפטור.
המבקש טען להפרת חובת זהירות בכוונה או בפזיזות רק במטרה לנסות להתגבר על כתבי הפטור והשיפוי.
מדובר בטענה המייחסת לדירקטורים למעשה הטעיה בזדון המטילה קלון ועל כן רמת ההוכחה הנדרשת גבוהה מהרגיל בעוד שהמבקש, כאמור, לא עמד בכך.
בהקשר זה הפנו הדירקטורים לקביעות בתנ"ג (מחוזי מרכז) 10466-09-12 רמי אוסטרובסקי נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו, 9.8.15) (להלן: "עניין אוסטרובסקי").
הדירקטורים טענו כי לא מתקיימים התנאים לאישורה של התביעה כתביעה נגזרת.
התביעה איננה לטובת החברה; היא נעדרת תשתית ראייתית לכאורה, שכן המבקש הסתפק ברסיסי מידע בלבד. זאת, חרף העובדה כי המבקש כבר קיבל לידיו בשלב זה את מלוא המידע והמסמכים באופן המצמצם את פערי המידע ומטיל עליו, למעשה, נטל הוכחה מוגבר.