--- סוף עמוד 15 ---
34. יצוין בעניין זה, כי המערער הלין על כך שפרקליטו של הלקוח בהליך בבית המשפט העליון לא זומן להעיד על ידי ועדת האתיקה (בס' 120 להודעת הערעור), אולם, מעבר לכך שלא ברורה לי התועלת שהייתה עשויה לצמוח מעדותו לטובת המערער, הרי שניתן גם לראות, כי בפתח הדיון שהתקיים ביום 2.4.14 ביקש המערער להעיד כעד הגנה את עורך הדין שייצג אותו בבית המשפט העליון, אך לאחר מחשבה, החליט בסופו של דבר לוותר על כך (ר' בע' 2 ובע' 102 לפרוטוקול). ומתאימים הם לכאן דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל בע"פ 1654/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.9.09): "אם סבור היה בא כוח המערער כי בפיהן של אותן עדות מידע חיוני להגנת מרשו, היה באפשרותו לזמנן כעדות הגנה. בא כוח המערער בהליך דלמטה בחר, מטעמיו, שלא לעשות כן ... משכך, לא ניתן לקבל כי מדובר בעדויות חיוניות להגנת המערער" (שם, בפסקה 31).
35. כן לא מצאתי ממש בטענתו של המערער, כי אין שופטים אדם פעמיים בגין אותן עובדות (בסעיף 56 להודעת הערעור), שכן, כדברי בתי הדין המשמעתיים, פסק הדין המחוזי עוסק בהיבטיו האזרחיים של הסכסוך ואילו ההליך דנן עניינו בפן המשמעתי של מעשי המערער. אוסיף, כי גם העמדה של עורך דין לדין משמעתי, לאחר שכבר עמד לדין פלילי, אינה נחשבת לסיכון כפול, וזאת בשל השוני במהות ובתכלית של הדין המשמעתי לעומת הדין הפלילי: "תכלית הענישה המשמעתית בשמירה על התדמית הראויה של המערכת המקצועית ועל התפקוד הראוי של העוסקים במקצוע שונה במהותה ממטרות הענישה הפלילית, המבקשת לאזן בין עניינו של הציבור בהגנה על שלומו וביטחונו לבין ענישת הפרט, הבנויה על שיקולים של גמול, הרתעה ושיקום" (על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.3.04, בע' 66). ודאי, שתכלית הענישה המשמעתית שונה מתכליתו של ההליך האזרחי (שנועד לפתור סכסוכים בין אדם לחברו) ולכן העיקרון של סיכון כפול אינו מונע נקיטת הליכים משמעתיים גם לאחר שננקטו הליכים אזרחיים.
36. המערער הוסיף וטען, כי פסק הדין של בית המשפט העליון ביטל את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ובהקשר זה ביקש להישען על קביעתו של בית המשפט העליון, כי "היה ולא ישולם הסכום דלעיל במועדו ובשלמותו, יעמוד פסק הדין מושא ע"א 9574/09 בעינו (ת.א. (מחוזי ת"א) 1859/07)" [פורסם בנבו]. ברם, מעבר לכך שהכרעת דינו של בית הדין המחוזי לא הסתמכה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלא על הראיות שהוצגו בפני בית הדין והעדים ששמע, הרי שגם לגופו של עניין, אין בידי לקבל טענה זו. שכן, מסכים אני עם קביעתם של בתי הדין המשמעתיים, כי פסיקתו של בית המשפט העליון לפיה המערער ישלם ללקוח סכום של 110,000 ₪, "מהווה הלכה למעשה את רובו הגדול של הסכום שנפסק" לטובת הלקוח בבית המשפט המחוזי, ו"יש בכך אמירה מפורשת של בית