58. אשר לטענת התובעת ל"הסתרת" מכתבו של מר גבי נעמן מיום 8/4/14, נציין כי מדובר במכתב שבו הלין מר נעמן על אביטל ואופן ניהולה ה"דורסני" לדבריו, כפי שהוא בא לידי ביטוי לטענתו, כלפי דירקטורים ועובדים בנתבעת, ודרש לקיים בעניין זה דיון בפני כל ראשי הרשויות. לא שוכנענו כי היה מקום לשלב את הדיון במכתב זה עם השימוע לתובעת ועל כן, לא רק שאיננו מוצאים כל פגם בכך שהמכתב הנ"ל לא נדון במסגרת השימוע שנערך לתובעת, אלא שלא ברור לנו על שום מה סבורה התובעת כי מדובר ב"הסתרת" המכתב מפני אלו שאמורים להחליט בעניינה.
59. סיכומם של דברים עד כאן.
מששוכנענו כי לכל היותר נפל פגם "צורני" הנלווה להחלטה על פיטורי התובעת, ולא פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה, הרי שפגם זה יילקח בחשבון במסגרת הסעדים הכספיים להם עתרה התובעת, אך אין בכוחו להביא לביטול/בטלות ההחלטה על פיטורי התובעת.
אי לכך, אין לנו אלא לדחות את עתירת התובעת להורות על ביטול החלטת הפיטורים שהתקבלה בעניינה מפאת פגם באופן קבלתה, ולא כל שכן את עתירתה להצהיר על בטלות אותה החלטה.
משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בטענותיה של התובעת לגופם של דברים בנוגע לפגמים בהחלטה על פיטוריה.
טענות התובעת לגופם של דברים בנוגע לפגמים בהחלטה על פיטוריה.
60. כאמור מעבר לטענותיה לפגמים בדרך קבלת ההחלטה על פיטוריה, לתובעת השגות לרוב על עצם ההחלטה לפטרה.
בטרם נדרש לגופן של הטענות, מן הראוי לעמוד תחילה על מהות והיקף הביקורת השיפוטית שמפעיל בית הדין בכל הנוגע להחלטות המעסיק בענייני עובדיו.
61. לעניין זה, סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בפרשת ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – יצחק צויזנר, פד"ע ל"ו, 438, כדלקמן:
"כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות. …
… השאלה אשר לה צריך היה בית הדין האזורי להידרש במהלך הביקורת השיפוטית ובהכרעתו, היא זו העומדת בפנינו כיום, בערעור: האם אכן, בנסיבות העניין, האפשרות בה בחר הדירקטוריון לפיטוריו של המנהל נמצאת להיות מופרכת, חורגת ממתחם המידתיות, או שהיא בלתי סבירה בעליל, והאם עולה ממנה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" (ראה: סעיף 56 לפסק הדין) (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.)