ברוח זו, אף נפסק, לא אחת, על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי בית הדין איננו ערכאת ערעור על החלטות הרשות והוא לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כל עוד פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות ובמידתיות [ראו: דב"ע לח/3-63 ש.א.ש בטחון ימי קרל זינגר בע"מ - עמליה הראל, פד"ע י' 21; דב"ע מט/3-133, 3-131 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כ"א 262; ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג-חייט ואח' (מיום 15.10.2002); ע"ע 121/99 יצחק כהן - מדינת ישראל משטרת ישראל (מיום 10.12.2002)].
62. הנה כי כן, בית הדין אינו אמור לשקול במאזניים את העמדה של התובעת כנגד העמדה של הנתבעת כדי להחליט איזו עמדה סבירה יותר, אין זה תפקידו של בית הדין אלא תפקידה של הנתבעת כמעסיקה; בית הדין אינו מפעיל שיקול-דעת עצמאי במקום המעסיקה, אלא מפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול-הדעת של המעסיקה והוא אינו מתערב בשיקול-הדעת של המעסיקה אף אם הוא עצמו היה עשוי להפעיל את שיקול-הדעת באופן אחר, אלא אם נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין.
63. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.
בענייננו, התייחס דירקטוריון הנתבעת בהחלטתו לכל אחת מהטענות שהועלו כאמור כנגד התובעת ולתגובת התובעת לטענות, והביע את דעתו בכל נקודה בנפרד.
עם זאת, במישור האופרטיבי הושם הדגש על משבר האמון הקשה שהתגלע בין התובעת לבין אביטל, ועל כך שהואיל ומשרת התובעת היא משרת אמון, לא ניתן להמשיך לעבוד בצוותא חדא בנסיבות שנוצרו.
64. אובדן אמון ומערכת יחסים לא תקינה, הוכרו לא אחת כעילה מוצדקת להפסקת עבודתו של עובד, לרבות בשירות הציבורי [ראה: דב"ע מז/ 3-132 מלכה אנגלסמן – עירית רמת גן ואח', פד"ע יט, 225; ע"ע 453/05 מועצה מקומית דיר חנא - סמיר עלי (פסה"ד מיום 19.1.06)].
בפרשת אנגלסמן הנ"ל, נדונו פיטוריה של סגנית היועצת משפטית לעיריה, בנסיבות בהן לא היה חולק בדבר מערכת היחסים הקשה ששררה בינה לבין היועצת המשפטית לעיריה, הממונה עליה.
בית הדין הארצי קבע באותו מקרה כי:
"מערכת יחסים כזאת בין מנהל לסגנו בכל מחלקה בגוף ציבורי היא בלתי-נסבלת, ועל אחת כמה וכמה שעה שמדובר במחלקה משפטית של עיר ואם בישראל, בה הועסקו סך-הכל שישה משפטנים".