וכך, בסופו של יום, לא רק שאין בידינו לקבל את טענתה זו של התובעת, אלא ובעיקר שעצם העלאת טענה זו והאופן שבו התפתחה גרסתה של התובעת בעניין זה, איננו מעורר אמון רב בתובעת עצמה, בהאשמות אותן היא מטיחה באחרים או בתחושותיה.
85. דוגמא נוספת לחוסר האמון שרחשנו להאשמותיה של התובעת, היא מכתב התלונה ששלחה התובעת ביום 3/3/14 לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה, במסגרתו הלינה על הנתבעת ועובדיה הבכירים ובפרט אביטל, ועל מר ישראל עינב הממונה על תאגידי המים והביוב.
במכתב זה - אשר לשיטת התובעת עצמה בתצהירה, נשלח "משהגיעו מים עד נפש", וכשנודע לה בעקבות הישיבה מיום 20/2/14 שהיא עומדת לסיים את עבודתה בתאגיד וכי כל תלונותיה לדירקטוריון בדבר פעילות לא תקינה של אביטל ויו"ר הדירקטוריון, עלו בתוהו - טענה התובעת כי:
- "כל העובדים הבכירים" המועסקים בנתבעת מקבלים את שכרם מהנתבעת מבלי שהסכם העסקתם אושר ע"י הממונה, מר ישראל עינב;
- כי מר ישראל עינב, מחזיק את הסכמי העסקה אצלו, ו"לא עושה ולא כלום, לא מאשר ולא לא מאשר, עוצם עיניים, מתרשל, פוגע בתאגיד ובעובדיו הבכירים בכך שמאפשר הוא להם לקבל את מלוא השכר הרשום בהסכמי העסקה וזאת כאשר הוא בוודאות יודע שההסכם לא מאושר";
- כי אביטל למדה לימודי תואר ראשון בזמן שעות העבודה וקיבלה אישור מיוחד מיו"ר התאגיד ליום חופשה מלא על חשבון התאגיד, דהיינו עובדת בהיקף משרה של 80% משרה ומקבלת שכר משרה מלאה; כי גם בשעות העבודה היא עסקה בעיקר בלימודיה; וכי "למה להתעסק בקטנות? כאשר מהנדס עיריית מעלות הוא גם יו"ר התאגיד!" (כך במקור- א.ר.ק.); כי גם בלימודי התואר השני היטיבה הנתבעת עם אביטל עת היא משלמת לה את מלוא שכרה על ימי היעדרות "מעניין מה יקרה בתואר השלישי" (כך במקור- א.ר.ק.); כי אביטל קיבלה מינוי של מנכ"ל בפועל של התאגיד ללא מכרז וללא מבחני התאמה; וכי כאשר התובעת ביקשה לקבל אסמכתא לתשלום השכר, לאחר שהתבקשה לעדכן את שכרה של אביטל לשכר מנכ"ל, היא ננזפה על כך קשות.
86. איננו מתכוונים להידרש לגופן של הטענות (שחלקן ממילא נדונו לעיל בהקשר אחר) בהינתן כי אלו הופנו לגורמים אחרים שאמורים לבררן, אך נציין כי מעבר לכך שלא הוצגו לפנינו תימוכין לגבי קיומן של תלונות (בלשון רבים) של התובעת לדירקטוריון "בדבר פעילות לא תקינה של אביטל ויו"ר הדירקטוריון" כטענת התובעת בתצהירה, הרי שהעיקר לענייננו הוא שלמרות הזמן שחלף מאז הגשת אותו מכתב תלונה ועד לתום ההליך לפנינו, בשום שלב לא הציגה התובעת כל אסמכתא לגבי החלטת הגורמים אליהם נשלח מכתב התלונה לגופם של דברים, האם בדקו את התלונה? האם קיבלו את טענות התובעת? האם דחו את טענות התובעת?
נכונים אנו להניח כי אילו היו הגורמים המוסמכים מקבלים את טענות התובעת או חלק מהן, היתה התובעת טורחת לידע את בית הדין על כך, ומשלא עשתה כן, אין זאת אלא שהגורמים אליהם נשלחה התלונה לא מצאו בה ממש, והדבר, בהצטרפו להאשמותיה של התובעת שנדונו לעיל, אינו מעורר אמון בתובעת או בהאשמותיה.