91. כאמור, ביום 28/3/14 הוגשה השלמת טיעון בכתב מאת ב"כ התובעת. דא עקא שלמרות הפירוט הרב באותה השלמה, ועל אף פנייתה הנ"ל של עו"ד גולדנברג, לא נכללה בכתב ההשלמה התייחסות מפורשת למכתב ששלחה התובעת לרשות המים בעניין כספי קרן השיקום ביום 18/3/14, ובהתייחסה לסעיף 5.3 למכתב הזימון לשימוע, הסתפקה התובעת במילים: "דיבורים של סתם, ללא אסמכתא, מבלי להסביר, לא ברורה כוונתה הרעה של גב' בוחבוט".
גם בבקשתה לסעד זמני לא כללה התובעת כל התייחסות לנושא זה, וכאשר נשאלה במסגרת חקירתה הנגדית בבקשה לסעד זמני, מדוע לא השיבה להודעת המייל של עו"ד גולדנברג, כל שהיה בידיה להשיב, הוא "אני לא זוכרת את המייל הזה" (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש':2), וזאת לאחר שבא כוחה מסר לפרוטוקול כי הוא הציג לתובעת את הודעת המייל הנ"ל של עו"ד גולדנברג (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 31).
יתרה מכך, גם לאחר שכאמור נשאלה על כך במפורש במסגרת חקירתה הנגדית בבקשה לסעד זמני וגם לאחר שבא כוחה אישר שהציג לתובעת את הודעת המייל של עו"ד גולדנברג, לא כללה התובעת בכתב התביעה העיקרי או בתצהיר עדותה הראשית, כל התייחסות או הסבר לנסיבות התמוהות שהתבררו.
כאשר נשאלה התובעת על כך בחקירתה הנגדית לפנינו במסגרת התיק העיקרי, לא נותרה עוד ברירה בידיה והיא נאלצה להתייחס לנושא, וזאת באלו המילים:
"לא שיניתי שום מסמך. לדעתי יצאו שני מסמכים. אני חושבת, עד כמה שזכור לי שיצאו שני מסמכים, האחד מה-11.3.14 והשני מה-18.3.14. היו כמה התכתבויות עם רשות המים" (ראה: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 24-25).
ובכן, אם זו תשובתה של התובעת, לא ברור לנו מדוע תשובה זו לא נמסרה מלכתחילה. השהיית התשובה היא כשלעצמה אינה מעוררת כל אמון בתשובה, מה גם שלגופם של דברים, לא ניסתה התובעת להתמודד עם העובדה שהמסמך נערך לראשונה ביום 18/3/14, דבר שאינו מתיישב עם תשובתה לפיה כביכול יצא מכתב גם ב- 11/3/14 וגם ב- 18/3/14.
לא למותר להוסיף שאם אמנם התובעת שלחה עותק של המכתב ביום 11/3/14, חזקה עליה שהיתה משיבה שכך עשתה בעת ישיבת השימוע שהתקיימה שישה ימים לאחר מכן ביום 17/3/14. העובדה שהתובעת לא טענה כי כך עשתה אך מחזקת את המסקנה כי אכן המכתב הוכן ונערך לראשונה ביום 18/3/14 לאחר ישיבת השימוע.
92. לאור כל המבואר לעיל, נחה דעתנו כי התובעת אכן הכינה ושלחה את המכתב לרשות המים רק ביום 18/3/14, ולאחר ישיבת השימוע, תוך שציינה על גביו תאריך מוקדם יותר, על מנת ליצור רושם כי טיפלה בנושא עוד קודם לישיבה בה נדון אי טיפולה כאמור.