(ראו דב"ע לח/3-52 ליאור ברגר ואח' - ג'ורג' קמאיל ואח', פד"ע י', 435 וחיבורה של ד"ר סמדר אוטולנגי "ההרמה של מסך ההתאגדות במשפט הישראלי" (1967) וסקירתה ב"הפרקליט" כרך כ"ה עמוד 462).
סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) מקנה סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים הנסיבות הבאות:
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...
המבחנים העיקריים הם מבחן "השימוש לרעה" במסך ההתאגדות, כאשר החברה נוסדה למטרת תרמית או כאשר לא התקיימה למעשה כל אישיות נפרדת והחברה שימשה כסות וצל לבעליה, או כאשר בעלי המניות ערבבו נכסי החברה ונכסיהם הפרטים ולא שימרו בידי החברה כל הון נפרד של נכסים.
יישום החוק, וכן שימוש בעקרונות בדיני שליחות, מניעות, חובת הגילוי תום לב ושיקולי צדק הרחיבו את העילות המקובלות להרמת מסך התאגדות והגמישו את תחולתן.
9. אחריות נתבע 2
התובע הצהיר כי נתבע 2 הינו דירקטור ובעל המניות בנתבעת 1 והוא שקבע את תנאי שכרו והעסקתו תוך הפלייתו בשל מוצאו ודתו ותשלום שכר במזומן וב"שחור" ללא תלושי שכר (ס' 3 לתצהירו).
עוד הצהיר התובע כי הוא שימש כמנהל עבודה ובמסגרת עבודתו ביצע כל עבודה שניתנה לו במסירות ובנאמנות במשך כל תקופת עבודתו, לשביעות רצונם של המנהלים שלו (ס' 5 לתצהירו).
התובע הצהיר כי עבד מחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש מרץ 2013. מתכונת העבודה הייתה 5 ימים בשבוע מהשעה 06:00 עד לשעה 16:00 וכאשר נדרש לכך, עבד גם בשעות נוספות - 10 שעות עבודה ביום. בתמורה לעבודתו קיבל שכר בסך 300 ₪ ביום, כאשר שכרו שולם במזומן וללא תלושי שכר, לכל המוקדם ביום העשירי לכל חודש עוקב. במשך כל תקופת העסקתו לא נמסרו לו תלושי שכר או דו"חות נוכחות (סעיפים 6-8 לתצהירו).
התובע צירף לתצהירו את המסמכים שלהלן:
- אישור מביטוח רפואי מיום 10.1.13 (נספח א' לתצהיר התובע). לא ניתן לראות מסמך זה בבירור, על כן לא נוכל להתייחס אליו בדיוננו.
- דו"חות נוכחות מחודש ספטמבר 2011 ומחודש אפריל 2012 (נספח ב' לתצהיר התובע). כאמור, על הדוחות כתוב שם של עובד אחר. התובע העיד כי אינו מבין מה כתוב דוחות אלה. על כן אין נפקות לדוחות אלו בדיוננו.
- אישור תשלום (נספח ג' לתצהיר התובע). במסמך אין פרטים לגבי המעסיק שנתן את הכסף לתובע, על כן למסמך זה אין כל נפקות לדיוננו.
התובע הצהיר כי תלושי השכר שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה הם פיקטיביים ואינם משקפים את שכרו, היקף עבודתו וזכויותיו (ס' 10 לתצהיר התובע). התובע לא הוכיח את טענתו.
עוד הצהיר התובע כי בתחילת חודש מרץ 2013 הודיע לו מנהל בנתבעת 1, מר ברק, כי אין בו עוד צורך כיוון שאין יותר עבודה לחברה, ובכך למעשה הוא פוטר מהעבודה ללא הודעה מוקדמת או שימוע. מר ברק לא זומן לעדות בפנינו על כן לא יכולנו להתרשם מגרסתו.
בחקירתו הנגדית העיד התובע שיונתן (הכוונה לנתבע 2) ובנו שילמו לו את הכסף (עמ' 8 ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון).
כמו כן, אלחפיז, העד מטעם התובע, העיד במהלך הדיון כי האיש שיושב באולם הוא יונתן – בעל הבית (עמ' 18 ש' 14 – עמ' 19 ש' 2 לפרוטוקול הדיון).