אינני סבור, אפוא, כי מן ההודעה האמורה ניתן ללמוד על הסכמה למתווה לפיו צבי וברנדווין ישלמו הלוואה פרטית שנלקחה על-ידי יצחק וצופית, וברנדווין אף לא זומן לעדות בנושא, הגם שלכאורה היה בה כדי לחזק את גרסת צבי. כידוע, הימנעות מהבאת מהבאת ראייה רלוונטית (לרבות עד), ללא הסבר סביר, מקימה חזקה לחובתו של הצד שנמנע מהבאתה וסבורני שבענייננו ניצב הדבר כנגד גרסת המשיבים (יעקב קדמי על הראיות – חלק רביעי 1891 (2009); ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ, פס' 15 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם בנבו, 2.11.2014); ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה, פס' 34 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 15.7.2013)). כמו כן, אני מתקשה לקבל בעניין זה את עדות צבי על קיומו של הסדר בינו לבין ברנדווין, לפיו ישלם ברנדווין 210,000 ₪ בגין הלוואה פרטית שלקחו צופית ויצחק וזאת ללא כל עיגון או אסמכתא שסכום זה יושב לו (עמ' 23 ש' 14-29 לעדות צבי, פרוטוקול הדיון מיום 10.4.2018), וכאשר על אף שחלקו של ברנדווין בתשלום עלה בהרבה לכאורה על זה של צבי – הועברו זכויותיה של צופית בדירה רק לאחרון.
ה. לפי גרסתו של צבי, ההלוואה הפרטית נלקחה על-ידי צופית ויצחק ללא ידיעתו ומבלי שהיו מוסמכים לשעבד נכסים של חברת מרגו. כשנשאל בחקירתו על תפקידה של צופית בחברת מרגו השיב צבי תשובות שונות (עמ' 11 ש' 3-21 לעדות צבי, פרוטוקול הדיון מיום 10.4.2018):
"ש. מה היה תפקידה של צופית בירגר בחברה?
ת. בהתחלה לא היה לה שום תפקיד, אחרי זה היא היתה מלווה קצת בעניין של עיצוב פנים בבתים שהם עושים ובשלב מסוים היא הפכה להיות יותר פעילה אולי בנושא של החלק האדמיניסטרטיבי.
ש. היתה לה זכות חתימה בשם החברה?
ת. בשלב מסוים היה לה מה שנקרא הרשאה מוגבלת.
..............
..............
ש. אני מפנה אותך לנספח 4 עמ' 30-32 ותראה שגב' צופית בירגר חתומה, אז איך זה מסתדר עם מה שסיפרת לנו?
ת. בתקופה הזו היתה לה זכות חתימה כמנהלת.
ש. אני שאלתי אותך אם היתה לה זכות חתימה ואתה אמרת שהיתה לה זכות חתימה מוגבלת?
ת. בשלב מסוים היא הפכה להיות מנהלת....."
עם זאת, כעולה ממסמכי ביטול המשכנתאות, הלכה למעשה גם לאחר שעבוד המגרש לא נמנעה מצופית האפשרות לחתום בשם חברת מרגו, תחת הגדרת תפקיד של "Manager" (הסכם הפשרה – נספח 4 לתשובה המתוקנת להמרצת הפתיחה), דהיינו, גם לאחר ששעבדה לכאורה באופן בלתי מורשה נכס של חברת מרגו וגרמה לצבי ולשותפיו לשאת בתשלום החְזרה (שעמד על מאות אלפי דולרים), הוסיפו לאפשר לצופית לחתום בשם החברה על הסכמים, באופן המעורר תמיהה עמוקה.