ג. דיון והכרעה
36. השאלה העיקרית הדרושה הכרעה במקרה שלפני היא, האם הסכם המכר שנכרת בין צבי לצופית להעברת זכויותיה בדירה מהווה "עסקת אמת" ובהתאם מעגנת הערת האזהרה שנרשמה לטובת צבי מכוחה זכות תקפה, או שמא לפנינו עסקה פיקטיבית, שנועדה אך לשם הברחת נכסיה של צופית.
על מנת להשיב על שאלה זו, אתייחס תחילה לסוגיית מהות סכום ההעברה, והאם ניתן על-ידי צילה כהשקעה או כהלוואה אשר יש להשיבה. בכפוף למסקנה כי לפנינו הלוואה שהחזרה מוטל לפתחה של צופית, אפנה אף לבחינת כנותו של הסכם המכר. במסגרת זו, אדון לגופן בטענות לקיומם של אותות מרמה בעסקה שבין צופית לצבי, וכן האם בעקבותיהם מועבר הנטל להוכחת מהות הסכם המכר אל המשיבים. ככל שהתשובה לכך תהא בחיוב – אפנה לבחון האם יש בידי המשיבים הסברים מניחים את הדעת ביחס לאותות מרמה נטענים אלו, אם לאו.
א. מהות העברת הכספים מצילה לצופית ויצחק
37. בין הצדדים קיים חוסר הסכמה ביחס לסיבה בגינה הועברו כספים מצילה ליצחק ולצופית, כאשר לטענת צילה סכום ההעברה ניתן כהלוואה עם ריבית אשר אמורה הייתה להיות מוחזרת אליה, וכי היא אף פנתה בעניין זה מספר פעמים לצופית וליצחק ונדחתה על-ידם בטענה למצב כלכלי קשה. מנגד טוענת צופית, שסכום ההעברה ניתן לה וליצחק בעקבות רצונה של צילה לבצע השקעה בעסקיהם בארה"ב, ואולם משעה שהשקעה זו לא התממשה כמצופה, אין עליהם כל חובה להשבת הסכום האמור.
38. בחינת המסמכים שצורפו לתיק מלמדת כי ביום 17.8.2009, חתם יצחק על מסמך בו אישר קבלת סכום ההעברה מצילה, וציין כי תשולם לה ריבית שנתית בשיעור של 10% בשני תשלומים שנתיים (נספח 1 להמרצת הפתיחה). ברם, במסמך זה אין כל ציון האם סכום ההעברה התקבל מצילה כהלוואה או כהשקעה, ובכך, לכאורה, היה מקום להותרת האפשרות לפיה הכספים ניתנו כהשקעה על כנה. ואולם, נראה שבענייננו מדובר באפשרות לכאורית בלבד, וזאת לאור חתימת צופית על כתב ההתחייבות אשר יצר התחייבות כספית ישירה בינה לבין צילה, ואשר לפיו (נספח 2 להמרצת הפתיחה) (ההדגשות אינן במקור, הערה שלי – י.ש):
"For the value received, Tsofit Birger, (the "Makers"), with current address……promise to pay 630,000 new shekels….Zila Rozentsvayg….together with interest thereon at a rate equal to 10% (ten percent) per annum……."
היות שהשקעה, מעצם טיבה, טומנת בחובה אפשרות של אובדן הכספים, והמשקיע איננו מקבל במסגרתה התחייבות להחזר הקרן והריבית, הרי שכתב ההתחייבות בענייננו, אשר כולל הבטחה מצד צופית כלפי צילה לתשלום סכום ההעברה בתוספת הריבית, מלמד כי אין לפנינו השקעה אלא סכומים שהועברו על-ידה צילה כהלוואה שיש להשיבה.
יחד עם זאת, לטענת צופית בתשובה המקורית אין להסתמך על תוכנו של כתב ההתחייבות שנחתם על-ידה, שכן לגרסתה, מדובר במסמך שהושג בדרכים בלתי ראויות, תוך שהופעלו עליה לחץ פסול ו"מניפולציות רגשיות". לטענתה, רק כתוצאה מלחצים אלו ובעקבות חששה מאובדן הקשר עם יוסף (אביה ובן-זוגה של צילה), נעתרה לבסוף לבקשה לחתימה על מסמך בכתב המכיר בסכום ההעברה כחוב כלפי צילה.
הגם שבמסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 10.4.2018 טען בא-כוחה של צופית כי איננו מתנגד למתן פסק-דין כנגדה (עמ' 27 ש' 20-22 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2018) ובכך די לשם דחיית טענותיה כנגד "כשרותו" של כתב ההתחייבות, אציין בבחינת למעלה מן הדרוש, כי דומה שגרסתה זו נטענה בעלמא בענייננו, באופן שממילא לא היה מאפשר קבלתה. אף ככל שצופית חשה כי כתב ההתחייבות נחתם על-ידה כתוצאה מלחצים, הרי שטענות מסוג זה, שהינן בעיקרן, טענות לפגם ברצון בשל קיומו של עושק, דורשות הוכחת יסודותיה המצטברים של עילה זו. עילת העושק הוגדרה בסעיף 18 לחוק החוזים, לפיו: