27. בעניין סכום התשלומים ששולמו לאשכנזי נקבע כי הוא הודה בקבלת סך של 2,882,000 ש"ח, היינו היתרה עומדת על סך של 118,000 ש"ח ואבי חויב לשלם לאשכנזי סכום זה. אלא שלקראת סיום כתיבת פסק הדין, הודיע אשכנזי כי אבי שילם לו סך של 14,000 ש"ח נוספים ועל כן היתרה הועמדה על סך של 104,000 ש"ח. כאשר על הסכום יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההלוואה ביום 30.7.2008. לעומת זאת הואיל ובן שלמה לא היה ערב לחיוביה של סנטר, מלוא התביעה נגדו נדחתה. כן נדחתה תביעתו של אשכנזי לפיצויים עקב ההליך הפלילי מהטעם שנמצא ששני הצדדים "אינם טלית שכולה תכלת" (סעיף 219 לפסק הדין).
28. יצוין כי בשולי פסק הדין העיר בית המשפט כי: "הרושם הכללי שהצדדים לא הביאו לפני בית המשפט את מלוא הנסיבות הקשורות לעסקת מכירת המניות נשוא התביעה, וכי היו דברים נוספים מעבר לנטען, שלא גולו לבית המשפט. עניין כתב האישום הפלילי שהוגש נגד הצדדים וההליך הפלילי שהתנהל נגדם, יש בו כדי לזרוק אור שאינו עולה בקנה אחד עם חלק גדול מטענת הצדדים... אף על פי כן, נסובה כל התביעה שבפנינו על הסכם המניות בהתעלם מהאמור בכתב האישום לגביו, כאילו היה מדובר בהסכם רגיל. ניכר היה שהצדדים הילכו בזהירות רבה בכל הקשור בכתב האישום... מאליה עולה השאלה האם הצדדים סובבו למעשה את בית המשפט בכחש בעניין הסכם המניות. אם אכן כך הוא, אולי חלק גדול מהאמור בפסק הדין אינו משקף את הנכון, אף שמצד שני הדבר מחזק את הקביעה הסופית שהסכם הייזום הוא הקובע והוא המכריע ולא הסכם המניות, ומבחינה זו תוצאת פסק הדין נכונה בכל מקרה".
תמצית טענות הצדדים בערעור
ערעורו של אשכנזי
29. אשכנזי לא חלק על כך שהחזקותיו בש.א. בחברת SPL נמכרו בסופו של דבר לבארינבוים באמצעות אדלר במסגרת עסקה בהיקף של כ-52,000,000 ש"ח. אלא שלאחר מכן התברר לו כי בארינבוים מכר את המניות הללו תוך זמן קצר לצד שלישי לפי שווי חברה בסך של 450,000,000 ש"ח. על כן, לטענת אשכנזי הוא הפסיד כתוצאה מכך סך של למעלה מ-80,000,000 ש"ח, שהוא ההפרש בין מחיר המכירה לבארינבוים לבין המחיר האמיתי של המניות כפי שבארינבוים מכר אותם לצד שלישי. לטענת אשכנזי, ההסכם היחיד שנכרת היה הסכם המניות והוא לא נתן כל התחייבות בת תוקף לשלם 15% מסכום העסקה כדמי ייזום. גם לא היה כל הגיון לתת התחייבות כזו והיא אינה עולה בקנה אחד עם קיומו של הסכם המניות שלא בוטל מעולם. לטענתו, השאלה המרכזית אותה הגדיר בית המשפט – היינו האם קיים הסכם ייזום ומה תוכנו – לא הייתה השאלה עליה היה צריך להתמקד בית המשפט. השאלה הנכונה הייתה צריכה להיות, כי אף אם קיים הסכם ייזום שנכרת בין הצדדים בחודש דצמבר 2005, האם ניתן לאכוף אותו אם לאו, בשל היותו חסר תוקף וזאת משום שביום 9.1.2007 נחתם כתב הוויתור הגורף על ידי בן שלמה כלפי אשכנזי וכלפי ש.א.. זאת כאשר לטענת אשכנזי, כתב הוויתור שומט את הקרקע מתחת לתביעת בן שלמה כולה.