39. וכך כתבתי במסגרת ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי – אגף המכס ומע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (26.4.2018):
"הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מסוימת, מושתק מלטעון באותו הליך או בהליך אחר טענה הסותרת טענה זו. כלל זה מכונה כלל ההשתק השיפוטי, ותכליתו למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן למנוע את ניצולם לרעה של בתי המשפט (ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, [פורסם בנבו] פסקה 11 (4.8.2014) (להלן: עניין קינג); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)). כאשר מדובר בטענות הנטענות בשלב הערעור והסותרות טענות שנטענו לפני הערכאה הדיונית, מגולמים כללי ההשתק השיפוטי גם בכלל המושרש לפיו ערכאת הערעור לא תידרש, ככלל, לטענה שמועלית לפניה לראשונה המשנה את חזית הדיון. כלל זה חל ביתר שאת כאשר מדובר בטענות עובדתיות, ותחולתו קשיחה במיוחד כאשר מדובר בטענות עובדתיות שאינן רק חדשות, אלא גם סותרות את שנטען לפני הערכאה הדיונית. זאת, מפני שמטרתו המרכזית של הליך הערעור הינה תיקון טעויות שנפלו בהכרעת הערכאה הדיונית, והוא אינו מיועד לביצוע "מקצה שיפורים" ולדיון בטענות חדשות שכלל לא נטענו לפני הערכאה הדיונית (רע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (16.2.2014); עניין קינג, בפסקה 11; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 1006-1005 (מהדורה שתיים-עשרה, 2015))."
40. דברים אלו נכונים אחד לאחד במקרה זה, שכן אשכנזי טוען כיום טענה הפוכה מזו שטען בהליך שהתקיים בערכאה המבררת והוא מנוע אפוא מלעשות כן (וראו לעניין העלאת טענה בהליך אחד בו התקבלה הטענה והעלאת טענה הפוכה בהליך אחר: ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף עכו [פורסם בנבו] (28.8.2012); ע"א 4631/90 ג'ול נ' אל ג'ול, פ"ד מט(5) 656 (1996); ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A., פ"ד מח(4) 133 (1994); וראו גם: ע"א 490/13 פלומין נ' פקיד השומה חיפה [פורסם בנבו] (24.12.2014); ע"א 7204/15 פקיד שומה תל-אביב 4 נ' עיזבון המנוחה דפנה לשם ז"ל [פורסם בנבו] (2.1.2018)).
41. עוד יצוין במסגרת זו כי אין ממש בטענת אשכנזי על פיה כתב הוויתור רחב דיו כדי לגלם בתוכו גם ויתור על הסכם הייזום שלא ידע על קיומו, ולכן אין בטענתו היום (שהסכם הוויתור כולל בתוכו ויתור גם על הסכם הייזום) כדי לסתור את טענותיו בעבר (על פיהן לא היה קיים כלל הסכם כזה). ראשית מפני שכתב ויתור, רחב ככול שיהיה, אינו יכול לחול על התחייבות שלא נולדה. שנית, הסכם הוויתור מציין מפורשות, באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא עוסק בהעברת זכויותיו של בן שלמה וזכויות סקיזדה לפי הסכם המניות לאבי וכי הוויתור שלהם מוגבל לזכויות שהם קיבלו על פי אותו הסכם. ואחרון, אך לאו דווקא אחרון בחשיבותו, ואף לגופו של עניין, הסכם המניות נחתם ביום 2.10.2005; הסכם הייזום נכרת בחודש דצמבר 2006; העברת הכסף מבארינבוים בוצעה ביום 29.12.2006; והסכם הוויתור נחתם ביום 9.1.2007, פחות משבועיים מיום שהועברו הכספים אשר על פי טענת בן שלמה מגיע לו לקבל 15% מהם. קשה אפוא עד בלתי אפשרי לסבור שדווקא לאחר שהועברו הכספים בפועל, יוותר בן שלמה – שאשכנזי רחוק מלהעריף עליו שבחים – על התמורה המגיעה לו מאשכנזי, לאחר שמאמציו נשאו פרי. אם אכן הייתה מתגשמת מציאות מעין זו, וזאת אף אם נניח הנחות המקלות מאוד עם אשכנזי, הדעת נותנת שהדברים היו נכתבים בכתב הוויתור באופן מפורש, ולא במרומז.