21. כאמור, אשכנזי גם ייחס משקל לצוואות שערך לטובת אבי. בתחילה הוא הוריש לו סכום של 2,000,000 ש"ח, ולאחר מכן, בצוואה שנייה מתוקנת מיום 5.1.2009, הגדיל אשכנזי את הסכום והוריש לאבי 3,000,000 ש"ח. אשכנזי הסביר כי הוא ערך את הצוואות משום שחשש לחייו, כדי שתינתן לו רגיעה מלחציו של בן שלמה ותינתן לו האפשרות לסיים את המשפט הפלילי. לטענתו, לאחר שהתנה את הוראות הצוואה בכך שימות מוות טבעי, בן שלמה התרגז על כך והפעיל עליו לחץ לשנות את הצוואה ואת ההתניה שנקבעה בה. אשכנזי בתגובה "משך את הצוואה בחזרה". אשכנזי טען כי הצוואה הייתה לטובתו של אבי ולא לטובתו של בן שלמה, והיא הותנתה במיתתו במוות טבעי, ובכך ראה הבטחת חייו. הסכום שנכלל בצוואה גם אינו מתיישב עם גרסת בן שלמה, אלא עם הסכומים הנומינליים של הסכם המניות כשהם משוערכים קדימה עד למוות בשיבה טובה.
22. בית המשפט המחוזי קבע כי עצם הכללת ההוראות שעל פיהן ישולם תשלום כספי לאבי בצוואות, מחזקת במידת מה את גרסתו של בן שלמה בדבר קיומו של חוב דמי הייזום, שכן אם לא היה אשכנזי חייב לבן שלמה כספים, לא היה מכליל בצוואתו הוראה לתשלום כספים לבנו. ועוד, טענת אשכנזי שערך את הצוואות משום שהיה מאוים, הופרכה בעדותו של עו"ד קסוטו, בא-כוחו של אשכנזי עצמו. עם זאת, הסכומים שננקבו בשתי הצוואות אינם בשיעור של הסכם הייזום, ולא נמצא הסבר מניח את הדעת לסכומים אלה, לא בצוואה הראשונה ולא בצוואה השנייה שבה הוגדל הסכום. הערפל בעניין זה לא פוזר, ומשכך אין הצוואות יכולות להוות ראיות ישירות לקיומו של הסכם הייזום והחוב על פיו.
23. בנוסף על כל האמור, קבע בית המשפט כי מן הראיות שהובאו לפניו הוכח שבן שלמה היה מעורב מאוד בעסקה שנרקמה למכירת החזקות ש.א. שבבעלות אשכנזי ב-SPL, וכי הוא היה גורם דומיננטי בסגירת העסקה ולקח חלק מרכזי בהתהוותה. בעניין זה הסתמך בית המשפט על העדויות שנשמעו לפניו; על הקלטות של שיחות בין בן שלמה לאשכנזי בהן ניתן למצוא הודאה מצד אשכנזי בחלקו של בן שלמה בעסקה, וכי הוא הביא לקיומה של העסקה; ועל הסתירות ואי הדיוקים שנמצאו בעדותו של אשכנזי. בית המשפט התרשם כי הסיבה האמיתית לאי-מוכנותו של אשכנזי לשלם לבן שלמה את הכסף שהוא חב לו בגין עסקת מכירת המניות, הייתה הרגשתו שהוא הפסיד כסף רב בכל העסקה, שכן בארינבוים מכר אחר כך את המניות ב-SPL בסכום גבוה בהרבה. אף נקבע כי אשכנזי "שכח שהוא היה מוכן בתחילה למכור את מניותיו אף בחצי המחיר, כאשר הרגיש לחוץ וחשש מהמשך ירידת ערך מניותיו, ותחושת ההחמצה שלו נובעת מהכסף שהיה יכול להרוויח ואיך בארינבוים 'גזל' אותו" (פסקה 114 לפסק הדין). נקבע אפוא כי בניגוד לגרסת אשכנזי, בן שלמה הוא זה שפנה לאלדר בבקשה שיפנה לבארינבוים ולא אלדר פנה לאשכנזי בשליחות בארינבוים, ובן שלמה היה גורם דומיננטי ומעורב ביותר במשא ומתן למכירת החזקות א.ש. ב-SPL, דבר שהוביל לבסוף להתגבשותה של העסקה.