--- סוף עמוד 498 ---
הצדדים יקופח, שכן בגדרי הבחינה "יסביר בית המשפט לבעלי הדין, לפני אישור ההסכם, את משמעות הוראות ההסכם, ויברר שהם ערכו אותו בהסכמה חופשית" (תקנה 258כו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). מתן תוקף של פסק-דין לאותן הוראות בהסכם הניתנות להוצאה לפועל עשוי אף להקל על יישום ההסדרים הקבועים בהוראות אלה.
אכן, ככל שחוק יחסי ממון אינו חל על בני-זוג ידועים בציבור, ממלא חוק בית המשפט למשפחה את החסר. מקובלת עליי קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי ההוראה שבחוק בית המשפט למשפחה אינה עומדת בסתירה להוראות שבחוק יחסי ממון, אלא ההוראות משלימות זו את זו. שני החוקים גם יחד מאפשרים לבני-זוג החיים במשותף להסכים ביניהם על משטר ממוני המסדיר את הסוגיות הרכושיות הקשורות בחיים בצוותא, ובכך הם מקדמים את אותה התכלית.
היש בהכרה בסמכות האישור כדי לפגוע במוסד הנישואין?
7. בעניין זה יש לשוב ולהדגיש כי הסמכות לאשר הסכם בין בני-זוג החיים במשותף קשורה בטבורה לתפקידיו ולאופיו המיוחד של בית-המשפט לענייני משפחה. כידוע, ערכאה זו הוקמה על-מנת לכנס תחת קורת גג אחת את הטיפול בסוגיות משפטיות שונות ששורשן במחלוקת בתוך התא המשפחתי. לצורך כך רוכזו בידי בית-המשפט סמכויות מתחומים שונים שנועדו לאפשר מתן פתרון מקיף לכלל העניינים המתעוררים ותוך התחשבות ביחסים המיוחדים שבין בני המשפחה. ראו דברי חברי הנשיא ברק ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס [4], בעמ' 343-342.
על רקע זה ברור כי מסירת עניין לטיפולו של בית-המשפט לענייני משפחה אין בה משום קביעה ערכית לגבי מהות היחסים בין הצדדים המעורבים בהליך, אלא היא נועדה לספק כלי מעשי ומסגרת דיונית מתאימה שיאפשרו לברר ביעילות את העניין המשפחתי. משכך, אין אני סבורה כי יש בהפעלת סמכויותיו של בית-המשפט לענייני משפחה בעניין הבא בפניו כדי להשליך על הגדרתם המשפטית או החברתית של היחסים בין הצדדים לאותו עניין. אף מן הבחינה המהותית ברי כי בעצם אישורו של הסכם אין משום הכרעה שיפוטית לגבי מהות היחסים שבין הצדדים. עמד על כך השופט א' גולדברג:
"...[]תוכנו של ההסכם והמעמד האישי של הצדדים אינם עומדים... לדיון ובית המשפט ממלא תפקיד מוגבל ופאסיבי, והוא ליתן תוקף להסכם,
--- סוף עמוד 499 ---
לאחר שנוכח, 'שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו'...
מכאן שאין באישור ההסכם כשלעצמו כדי לקבוע דבר על תקפות הנישואין, ואין מקום לחשש, כי במתן האישור המבוקש קובע בית המשפט, ולו רק אגבית, מימצא כלשהו בנדון" (ע"א כהן [1], בעמ' 679).