8. שנית, וזה העיקר, תכליתם של שני דברי החקיקה – הן חוק יחסי ממון הן חוק בית המשפט למשפחה – אינה יצירת הבחנה בין בני-זוג נשואים לאלה שאינם נשואים, כי אם מתן כלים לצדדים להגיע ביניהם להסכמה התואמת אמות מידה שיפוטיות, והיא עשויה להיות יציבה מזו שבהסכם אשר לא הוגש לאישור. הערך המצוי בבסיס העניין הוא הכרה בקיומה של גמירת-דעתם של הצדדים בכל הנוגע לאופי הסדרי הממון ביניהם ולטיבם, שאך ברור הוא כי אין היא נובעת מהיותם נשואים, אלא מקיומם של חיים בצוותא.
מיסוד זה של גמירת-דעת לשיתוף בנכסים שואבת אף הילכת השיתוף את כוחה המחייב, ומסיבה זו היה בית-משפט זה מוכן להחילה אף על בני-זוג הידועים בציבור. ראו למשל: ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר [5]; ע"א 429/67 אלוביץ נ' קואופרטיב להובלת משאות "הנמל החדש" בע"מ [6] (ניתן ביום 30.5.1968); ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה [7]. עמד על כך גם חברי השופט ברק:
"...בסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין. כשם שהנישואין אינם תנאי מספיק, כך גם אין הם תנאי הכרחי, שכן גמירת דעתם של בני זוג לשיתוף יכול שתשתכלל מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור" (ע"א שחר [3], בעמ' 448).
אם כן, ברי כי ההכרה ביכולתם של הצדדים לקבוע, על-פי רצונם החופשי, את מהות הסדרי השיתוף ביניהם אינה נובעת מעצם היותם נשואים, ואין היא פריבילגיה שהדין מעניק למי שבחרו בנישואין כצורת הזוגיות המועדפת.
9. יתרה מכך, הבסיס הנורמטיבי של ההסדרים שמהם מבקשים בני-הזוג לחרוג באמצעות עריכת הסכם ממון, הוא שונה אצל בני-זוג נשואים לעומת ידועים בציבור. לגבי הנשואים מדובר בהסדר איזון משאבים המבטא שיתוף נדחה והמסתמך – כל עוד מתקיים קשר הנישואין – על קיומה של "חזקת אי-שיתוף" בנכסים. ואילו ההסדר המצוי בעניינם של הידועים בציבור הוא כאמור הילכת השיתוף, המעגנת הסדר של
--- סוף עמוד 500 ---
שיתוף מתמשך המבוסס על "חזקת שיתוף". ראו ע"א יעקובי [2], בעמ' 549, 577,
636-635. משכך, ברי כי מן הבחינה המהותית אף ההסדרים הנוגעים לאישור הסכמים הם שונים ואינם בני-השוואה.
במאמר מוסגר יש להזכיר כי בפסיקה ובספרות המשפטית כבר צוין כי בהסדר איזון המשאבים בחוק יחסי ממון יש כדי להרע את מצבם של בני-הזוג הנשואים בהשוואה לזה של בני-הזוג הידועים בציבור, שכן ניתן להפעילו אך עם פקיעת הנישואין. ראו: ע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי [8], בעמ' 31; ע"א יעקובי [2], בעמ' 553-550; וכן מ' שאוה הדין האישי בישראל (כרך א) [13], בעמ' 221-217; א' רוזן-צבי יחסי ממון בין בני זוג [14], בעמ' 348-346. ההכבדה על בני-הזוג הנשואים נובעת גם מהקביעה שלפי חוק יחסי ממון הסכם שלא אושר על-ידי בית-המשפט אינו תקף כלל. משכך, אין כל יסוד לטענה כי מתן אפשרות לידועים בציבור לאשר הסכם ממון שולל מבני-הזוג הנשואים פריבילגיה המוקנית להם בדין, שכן כאמור, הדין אך מכביד עמם.