כך כתבה התובעת ביום 9.9.2015 בקבוצת הוואטסאפ דפני (נספח 15 לתצהיר שרון):
"...אני הולכת לישון עם מייל מה לעשות ומה לא לעשות מקוביר [קובי רבי] ומתעוררת עם ווטסאפ עם מי להיפגש ועם מי לא ועם מה להתעסק ומה לא מקוביג [קובי גיא]. שניכם תסלחו לי עברתם כל גבול ! אני לא כדור שכל יום זורקים לאן שצריך. ראשית אני שותפה בחברה ולא מקבלת משימות יומיות כל בוקר מכל אחד מכם. שנית אני לא באתי להיות מנהלת מכירות מכירות מכירות של החברה, אני באתי לנהל את העסק ולהעסיק בען [טעות במקור] היתר מנהלי מכירות מכירות מכירות [...] קוביר וקוביג. אני עובדת קשה מדי !!! אתם כולכם בלי יוצא מן הכלל פונים אלי בכל כך הרבה סוגיות והתלבטויות. לא מגיע לי ולא נעים לי לקבל בפרצוף השכם וערב את כל המיילים והוואטסאפים שלכם שלמען האמת מציגים אותי כאילו אני מבזבזת את זמני ורק מייצרים בי את החשק להוריד הילוך !!! מבאס !!! יום טוב לכם".
כך כתבה אורלי לתובעת ביום 12.10.2015 בהודעת וואטסאפ (נספח 15 לתצהיר אורלי):
"לא אוכל לפטור עצמי מהבעת תקווה שהשימוש במילים "משפחת דפני" לא היה ציני ולא בא להבדיל עצמך מאיתנו [...] בשולי המסרון הקודם, שהקפדתי, מתוך אהבה וכבוד, שלא לתעל אותו לערוץ הקבוצתי – אציין שהמסדרון [טעות במקור, צ"ל שהמסרון] שלך היה מתנשא, מתפטרן, לא מכבד ובעיקר משולל כל הסבר הגיוני, להתנגדות המאוד נחרצת שהובעה בו".
כך כתבה התובעת לשרון ב-18.10.2015 (נספח 14 לתצהיר שרון):
"שרון פספסת בענק !!! התנהגת אתמול בחוסר התחשבות משווע ואי ראיית האחר בצורה מאד בוטה ומכוערת !!! אני מיהרתי ביותר !!!! בקנדה ישנו-!!!! חודש אני מבקשת ממך לסגור את נושא הדרופבוקס שאת התנדבת לארגן אבל אותה שניה כי נוח לך זה נהיה הדבר הכי דחוף בעולם ברמה שיכולת לדרוס את כל צרכי האישיים!!! ... שום דבר לא היה דחוף באותה נקודת זמן חוץ מהצורך שלך שנעשה באותו הרגע מה שאת רוצה. הבכת אותי ופגעת בי מאד! ולגבי האמירה שאני חשדנית ונוזפת – זו אמירה ילדותית ומעבר לכך לא אוסיף בכתב כי זה כאמור לי יועיל".
וכך כתבה שרון בתגובה:
"...מייל רע, כמו שאמרת. רווי בהאשמות מעליבות ורמיזות שאני לא מוכנה להתיחס אליהם. אני חושבת תמיד איך לדבר, ואליך בפרט, כי אני יודעת שלא קל לעבוד עם משפחה, אני רוצה להאמין שלא חשבת שכתבת את המייל הזה. לאור האמור במייל הזה אני מעדיפה שנעבור למוד של מערכת יחסים מאוד עניינית".