"הדרך להתגבר על בעיית פער המידע איננה להשאיר את הבירור העובדתי הדרוש להוכחת קיומה של קבוצה לשלב שלאחר אישור התובענה כתובענה ייצוגית; זהו 'גלגול' של השאלות הטעונות הכרעה לשלב מאוחר יותר בהליך, ואין לאפשר זאת".
לנקודה זו גם השלכה מעשית. הטלת נטל הראיה על נתבע בקשר לקיומה של קבוצה, לגודלה ולהתאמתה להליך ייצוגי, עלולה להוביל לדרך ללא מוצא: בסופו של דבר, על בית המשפט המאשר תובענה כייצוגית להגדיר את הקבוצה המיוצגת באופן שניתן יהיה לקבוע מנגנון לפיצויים. הנחה שלפיה קיימת קבוצת נפגעים, רק על יסוד הימנעותו של העוסק מלהוכיח שקבוצה כזו אין בנמצא, אינה פותרת את השאלה הפוזיטיבית – מיהי הקבוצה הנפגעת, וכיצד יש לאמוד את היקף הפגיעה בחבריה. גם מטעם זה, יש קושי בהעברת נטל הראיה כאשר עסקינן בשאלות המקדמיות על קיומה של קבוצה, גודלה והתאמת עניינה להליך ייצוגי.
42. יחד עם זאת, כאמור, גם בדבר הזה אין לקבוע כלל גורף. יתכנו מצבים שבהם אכן מצויים לכאורה בידי העוסק ראיות בדבר ה'נקודתיות' של ה'תקלה' שהוא טוען לה, ושבאמצעותו גם ניתן לגבש נוסחה בדבר היקפה של הקבוצה המיוצגת ואופן פיצויה – על אף שקיומה מבוסס על החסר הראייתי שנגרם מהימנעות העוסק להוכיח את טענותיו (ראו למשל הדוגמא שהובאה לעיל, מעניין צמח). אולם מצבים אלו הם בגדר החריג; הכלל הוא שחרף פערי המידע והקשיים הראייתיים הניצבים בדרכו של המבקש, עליו הראיה בדבר קיומה של הקבוצה ובדבר התאמת עניינה להליך ייצוגי. על מנת להצדיק את העברת נטל הראיה נדרש שהדבר ידבר בעדו (השוו לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]); אם מחמת טיבו של העניין, אם משום שהתשתית הראייתית שכן גובשה על-ידי המבקש היא כה 'מחשידה' – ובלבד שיש בנמצא נוסחה הולמת להגדרת אותה קבוצה, ומנגנון נכון באשר לפיצוייה.
43. כללם של דברים: נקודת המוצא היא שבין המבקש לאשר תובענה כייצוגית לבין העוסק, עלולים להתקיים פערי מידע המקשים עד מאוד על המבקש להוכיח דבר קיומה של קבוצה נפגעת, שעניינה מתאים לבירור במסגרת של הליך ייצוגי. חרף 'תחושה' או 'חשד' שהעוסק מתנהל כלפי קבוצה מקרב לקוחותיו באופן פסול, קשה להוכיח שאין מדובר בתקלה נקודתית. לגישתי, יש להתחשב בפערי מידע אלו בשלב אישור הבקשה לתובענה כייצוגית, ובמצבים המתאימים, שבהם המבקש מציג תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של קבוצה, וניכר כי בידי העוסק להפריך תשתית ראייתית זו – ניתן יהיה להסתפק ברף ראייתי נמוך יחסית. ברם, בשים לב לטיבן של הדרישות לקיומה של קבוצה ולהתאמתה להליך ייצוגי, מצבים כאלו יהיו נדירים. ככלל, קשה לדרוש מן העוסק להוכיח שאין קבוצה ושאין מדיניות. אכן, במצבים כאלו ייגזר דינה של הבקשה – לשבט.