"ENTRAPMENT BY ESTOPPEL"
164. דוקטרינת ה-ENTRAPMENT בארצות-הברית או כפי שהיא קרויה אצלנו: "הפח היקוש" (ראה פסק-דינו של השופט שמגר בע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל (להלן – עניין ביבס [13])) או ה"מלכודת" (פסק-דינו של השופט בך בע"פ 470/83 מורי נ' מדינת ישראל (להלן – עניין מורי [14]), עניין לה בסיטואציה הבאה: סוכן סמוי או שליח של הרשות מדיח אדם למעשה עבירה, שלולא ההדחה לא היה מבצע אותה. הסוכן הוא הוגה הרעיון, היוזם והמתכנן של הפשע, במטרה להעמיד ראיות מספיקות לצורך ביסוס כתב-אישום פלילי.
הגנת ה-ENTRAPMENT עמדה לראשונה במבחן בבית-המשפט האמריני בפרשת SORRELLS [V. UNITED STATES (1932) [108, כך קובע בית-המשפט שם:
,ENTRAPMENT IS THE CONCEPTION AND PLANNING OF AN OFFENCE BY AN OFFICER" AND HIS PROCUREMENT OF ITS COMMISSION BY ONE WHO WOULD NOT HAVE PERPETRATED IT EXCEPT FOR THE TRICKERY PERSUASION, OR FRAUD OF THE OFFICERS" (IBID., AT 454).
וראה גם: [SHERMAN V. U. S. (1958) [109).
הן דוקטרינת ה-ENTRAPMENT והן דוקטרינת ה-OUTRAGEOUS CONDUCT חוסות בצל עקרון ההליך הראוי הקבוע בתיקון 14 לחוקה האמריקנית, אולם יש להבחין ביניהן במובן זה: דוקטרינת ה-ENTRAPMENT מתמקדת בנטייתו של הנאשם לבצע את העבירה או להיות מעורב בפעילות הבלתי חוקית שהוא נאשם בה. נכונות הנאשם לבצע את העבירה נבדקת סובייקטיבית, ואם הנאשם היה בעל רצון ונטייה לעבור את העבירה, אין בהתנהגות המדינה אלא משום "טמינת פח" מותרת. לעומתה, דוקטרינת ה-OUTRAGEOUS CONDUCT מתמקדת בהתנהגות הרשות ואין לה עניין כלל וכלל במצב דעתו של הנאשם ובשאלה אם היה מבצע את המעשה גם ללא עזרת הרשות.
ויודגש, דוקטרינת ה-ENTRAPMENT, כפי ביטויה בארצות-הברית, לא נתקבלה בארץ.
בית-המשפט העליון קבע כי אין לפטור עבריי מאחריות פלילית למעשיו, אף אם הוכח כי הונע או הודח למעשה על-ידי סוכן או שליח מוסווה של הרשות. למעשה, הפעלתם של סוכני משטרה סמויים מוכרת כאמצעי הכרחי ולגיטימי במלחמה נגד פשעים
--- סוף עמוד 366 ---
חמורים, אך יש להציב לה גבולות סבירים, ואסור שהפעלת הסוכן תשמש פיתוי להדחת אדם חף
= 365 =
מפשע לכלל ביצוע עבירות שאחרת לא היו מבוצעות כלל. ככלל, עם כל החומרה שבמעשה ההדחה, עשויה פעולה זו להביא בישראל לכל היותר להקלה מסוימת בעונשו של נאשם (ראה: ע"פ 42/66 נעמן (ליברמן) נ' היועץ המשפטי לממשלה ו-ערעור שכנגד [15]; עניין ביבס [13]; ע"פ 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר וערעור שכנגד [16]; עניין מורי [14]).