על רקע זה נשמעת מחאת המערערים על עצם העמדתם, בנוסף לכול, גם לדין פלילי. שם תחת הכותרת הרחבה והכוללת עולה טענת ה"סיכון הכפול". לגישת המערערים, אל לבית-המשפט לתת ידו להליך כזה, ועליו להעמידו ולבטלו.
הגנה מן הצדק – "סיכון כפול"
174. טענה זו מעוררת מספר קושיות המחייבות בחינה ומענה. כלום רשאי בית-המשפט לקבוע עתה כי טענת ה"סיכון הכפול", במובנה הרחב, מונעת העמדתם של המערערים לדין פלילי? האם רשאי בית-המשפט לבטל אישום פלילי שנראה בנסיבות העניין מנוגד לצדק? ואם אמנם רשאי בית-המשפט להורות כן, אימתי ובאילו מקרים יעשה שימוש בסמכותו הנתונה? אלה הן השאלות העולות וניצבות במוקד הטיעון המקדמי מההיבט הזה.
גירסת המערערים
הסניגורים המלומדים העמיקו חקר והרבו טיעון בסוגיה זו. לטענתם, תורת "הסיכון הכפול" אינה מיוחדת להליך הפלילי, ואיסור ה"סיכון הכפול" הורחב להליכים שיש בהם סיכון של ענישה, אפילו אינם הליכים פליליים. אין לדידם מקום להעמיד אדם לדין פלילי, לאחר שעניינו נדון לפני טריבונל אחר, לרבות ועדת חקירה ממלכתית, ולאחר שדו"ח הוועדה כלל מסקנות אישיות, פירסום פומבי והסבת קלון הגובלים בסטיגמה פלילית מוקדמת. מיצוי ההליך המשפטי, בנסיבות אלה, פירושו כפל ענישה מכל בחינה שהיא.
עוד טוענים הסניגורים, כי בהתאם לתורת "ההגנה מן הצדק" שכבר התייחסנו אליה לעיל, אין להעמיד אדם למשפט פלילי לאחר שהיה נתון ל"משפט הציבור" באמצעות כלי התקשורת או ועדות חקירה וביקורת המדינה. בכגון דא, סבורים הם, כי קיומו של משפט נוסף נוגד את מידת ההגינות ואת מידת הצדק בהליך של משפט. לפיכך, ישנה גם ישנה לבית-המשפט הסמכות הטבועה לבטל את ה"אישום השני".
עמדת המשיבה
175. לטענת המשיבה, אין המקרה שלפנינו מתאים להפעלתה של תורת ה"סיכון הכפול" בישראל, שאת תורתה ואת גישתה מבקשים המערערים לאמץ, שכן אף
--- סוף עמוד 373 ---
= 372 =
בארצות-הברית נתפס המושג של "סיכון כפול" באופן צר וטכני. דווקא לאזרח אמריקני סיכוי גדול הרבה יותר למצוא עצמו מנהל הליכים פליליים כפולים בין הערכאות השונות, בהתאם לעקרון הריבונות הכפולה במערכת היחסים שבין המדינה לממשל הפדרלי ובין המדינות בינן לבין עצמן, וביחס לעבירות דומות, שכן ניתן שם להרשיע אדם בעבירה על סמך אותן עובדות ששימשו בסיס לזיכוי בעבירה דומה, בתנאי שיש לכל עבירה גם מרכיב עובדתי שונה.
גם משענת נוספת שהמערערים מבקשים להיאחז בה – הגישה החוקתית האנגלית שלפיה אין מעמידים לדין לאחר הליך של ועדת חקירה – אין בה אחיזה, שכן גישה זו לדעת הפרקליטה המלומדת מטעם המדינה, לא נתקבלה על דעתו של המחוקק הישראלי. אשר לתורת ה"הגנה מן הצדק" טוענת הפרקליטה המלומדת, כפי שעמדתי על כך לעיל, כי לדוקטרינה זו קיום אך ורק מקום שבו אישום נוסף יהיה בנסיבות המקרה מנוגד לצדק, או שיש באישום נוסף משום רדיפה ודיכוי. תורה זו מופעלת, בעיקר, במצבים שבהם ננקטה כלפי הנאשם פרוצדורה קלוקלת או ננקטו לגביו הליכים פסולים, ועל-כן לא ראוי לטפל במקרה פעם נוספת. דא עקא, שבעצם העמדתם לדין של הבנקאים בענייננו אין משום רדיפה, פגיעה בלתי נסבלת בטוהר ההליך השיפוטי או משום חוסר צדק.