לסיכום ניתוח משפטי זה מציבה הפרקליטה את השקפתה, שכל שהיה על התביעה לעשות לצורך הוכחת עבירת ההתנהגות הוא להראות שהניהול הזה מתאפיין בכך שהוא ניהול בעל משמעות פוגענית, שהוא ניהול לא לגיטימי ככל שהבנקאי מודע לו.
לטענתה, יסודות אלה של העבירה הוכחו.
גם הפרקליטה המלומדת מתייחסת לאותן הלכות מועטות שדנו בדרך זואו אחרת בסעיף 14ב, הרי הן פסקי הדין בעניין בן-ציון [34], בעניין ברזל [35] ואחרים שצוינו לעיל. היא מנסה למצוא אחיזה באמירות אלה או אחרות שבפסקי הדין חיזוק לעמדתה, הגם שמודעת היא לכך שבאותם מקרים התוצאה הנזקית התממשה בפועל והאמירות המשפטיות לעניין הסעיפים דנן היו שוליות, ולא על פיהם הוכרע הדין.
--- סוף עמוד 398 ---
= 396 =
הפרשנות בענייננו והערות מבוא
205. אכן, עד שבאים אנו לקבוע אם ביצעו המערערים את העבירה המיוחסת להם על-פי סעיף 14ב לפקודת הבנקאות או 424 לחוק העונשין, חייבים גם אנו להתייחס תחילה לפרשנות הסעיפים הללו מבחינת מהותם ותכליתם. מקובל עלינו, כפי שהיה מקובל למעשה, על באי-כוח בעלי הדין (אמנם לא באותו סגנון ולא על-פי אותה גישה), כי שני הסעיפים האמורים מקבילים במהותם ובמשמעותם, והשני (סעיף 424) בא להשלים את הראשון ולהרחיב את הפריסה של הנורמה ההתנהגותית על כלל התאגידים ומנהליהם. על-כן אין ללמוד דבר, ובוודאי לא לעניין פרשנות הסעיפים, מכך שבסעיף 14ב משתמש המחוקק בדיבור "פגעה" ואילו בסעיף 424 בדיבור "פוגע", או מכך שבסעיף 14ב מדובר על "עושה מעשה בדרך" ואילו בסעיף 424 הביטוי "בדרך" אינו מופיע.
מקובלת עליי גם הדעה המשתמעת הכרעת הדין והנתמכת בטיעוני התביעה כי אין ללמוד מהאנלוגיה שבין סעיף 424א לבין סעיף 424 לחוק העונשין, כאילו הסעיף הראשון, שנעשה בו שימוש בביטוי "עלול לפגוע" ובדיבור "פגיעה ממשית", כי באותו עניין הכוונה לעבירה התנהגותית, ואילו במקרה שמדובר בו בסעיפים 424 ו-14ב הכוונה היא לתוצאה שהתגשמה בפועל. בסעיפים אלה מדובר במצבים שונים. הנורמות הנקבעות הן אמנם קרובות זו לזו, אבל נקבעו לתכליות שונות ונפרדות, ואין ללמוד גזירה שווה מהאחד על האחר בדרך המוצעת.
סעיף 424א עניינו גילוי מידע שיש עמו פירסום מטעה על-ידי נושא משרה בכיר בתאגיד שלציבור עניין בו. הסעיף בא להדגיש את החובה המוטלת על נושא המשרה לציית לממונה ולנהוג ביושר במסירת מידע לציבור. לצד הדרישה הזו מודגשת ההתרעה כי הפרת החובה הזו עלולה להביא לכלל נקיטת סנקציות עונשיות כנגדו; זאת מתי? כאשר אי-מסירת המידע, או מסירת המידע המטעה, נעשו במודע שהדבר עלול לפגוע פגיעה של ממש (פיסקת משנה (א)(1)), או יכול לפגוע פגיעה של ממש (פיסקת משנה (א)(2)), ביכולתו של התאגיד לקיים את התחייבויותיו.