210. מקובל עלינו כי דבר חוק יש לפרש על-פי תכליתו, תוך מתן הדעת ללשונו. על התכלית החקיקתית של שני הסעיפים הנ"ל בפקודת הבנקאות ובחוק העונשין ועל הרקע לחקיקה זו עמדתי לעיל. המסקנה היא כי המחוקק ראה לנכון להקפיד הקפדת יתר על כך שמנהלי בנק או מנהלי עסקים או חברי דירקטוריון של בנק במקרה האחד, וכן מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד במקרה האחר, יידעו גם יידעו כי בעשייתם בעסקי התאגיד עליהם לנהוג על-פי סדרי מינהל תקינים וכי עליהם להימנע מפגיעה ביכולתו של התאגיד לקיים את התחייבויותיו. אם בעשייתם בעסקי התאגיד חרגו במודע מכללי ההתנהגות הנרחבים והמפורטים אשר ראה המחוקק להנהיגם בפקודת הבנקאות במקרה האחד ובפקודת החברות [נוסח חדש] במקרה האחר, כי אז אפשר שתינקט נגדם סנקציה
--- סוף עמוד 401 ---
= 398 =
עונשית. המטרה היא, במקרה זה, לאו דווקא להגן על הבנק מפני התנהגותו הנפסדת של המנהל. לפיכך אין לנו עניין במקרה דנן בעבירה שדרושה בה כוונה מיוחדת לפגוע בבנק (או בתאגיד במקרה האחר), אלא היעד הוא להגן על הציבור לבל ייפגע – להגן על הציבור מפני פגיעה בו כתוצאה מפגיעה ביכולת התאגיד לעמוד בהתחייבויותיו; פגיעה שאיננה בהכרח טוטאלית – כשכלו כל הקצין – אלא פגיעה מסתברת על-פי הנסיבות העובדתיות גם בטרם משבר טוטאלי, כשפגיעה היא בכוח ושעה שיש עדיין מה להציל. אמור מעתה, שאין מטרת הסעיף ואין תכליתו דווקא בהענשה של מי שגרם לתוצאה המזיקה כשהתממשה בפועל, אלא לקבוע את כללי ההתנהגות שיש להקפיד עליהם בעת שהמנהלים עושים בעסקי התאגיד לבל ייפגעו בעלי האינטרסים הנ"ל בתאגיד. לפיכך, על-פי תכלית החוק, יכולים אנו לקבוע כי הסעיפים הנ"ל עניינם בעבירה התנהגותית ולא תוצאתית.
211. גם בסקירת לשון החוק נגיע לאותה תוצאה. הדיבור "עשה בעסקי הבנק בדרך" מצביע על פניו על נורמה שעניינה התנהגות של מנהלים ודרך תיפקודם בעת עשייתם בעסקי בנק. יש התנהגות שמקיימת את דרישות החוק, יש התנהגות שהיא חריגה במובן זה שהיא פוגעת בניהול התקין של עסקי הבנק, יש התנהגות בעסקי הבנק הלוקה ברשלנות או בחוסר זהירות, ויש התנהגות שהיא חמורה והשלכותיה קשות יותר והיא פוגעת ביכולת הבנק לקיים את התחייביויותיו. אם התנהגות זו בכל אחד מגווניה איננה מלווה במודעות לתוצאה האפשרית האמורה, כי אז איננו באים אל תחום הסעיף העונשי הזה. ככל שיימצא צורך בקריאתם של המנהלים לסדר או בנקיטת אמצעים נגדם, יהא הדבר בדרכים ובאמצעים המינהליים והאזרחיים שבדין. אולם אם קיימת אצל המנהל המודעות (המודעות, ולא הכוונה המיוחדת) לפגיעה ביכולת לקיים את התחייבויות הבנק או המודעות לפגיעה בניהול התקין של העסקים, כי אז חוצה ההתנהגות את הקו האדום שבין התנהגות עסקית-אזרחית כושלת לבין התנהגות עסקית עבריינית, ואז ניתן יהיה לנקוט כנגד נושא המשרה את הסנקציה אשר בסעיף 14ב – אם לפי סעיף-קטן (א) במקרה האחד ואם לפי סעיף-קטן (ב) במקרה האחר.