215. המבחן המחמיר שהשופטת קבעה לעצמה הוא, בעיניי, המבחן הנכון, וזאת בשל הנושא שהסעיף עוסק בו וגם בגלל ניסוחו הלשוני של הסעיף, שהוא במידה רבה כללי ומופשט ולא חד וחלק, ומשאיר מירווח לאופציות יישום שונות. על-כן, בבואי להתייחס לעובדות עצמן ולמסקנות שיש להסיק מהן, ייעשו הבדיקה והבחינה על-פי המבחן המחמיר ומרחיק הלכת שהנחה את השופטת המלומדת, אך לא לפנים משורת הדין, אלא מכוחו של הדין. העובדות המהוות את העבירה על-פי גירסת התביעה
216. ככל שמדובר באישום הראשון, מבססת התביעה את גירסתה, כי המערערים עברו את העבירה שיוחסה להם, על ארבעה מרכיבים עובדתיים מרכזיים:
(א) מדיניות הוויסות של הבנקים התבטאה בכך שהובטחה לציבור הרחב תשואה חיובית מתמדת של המניות הבנקאיות, מה שקרוי בפי התביעה "מדיניות התשואה
--- סוף עמוד 403 ---
400 =
החיובית". את המדיניות הזו הגשימו הבנקים בהצגה לא נאותה של תכונות המניה ובייעוץ מטעה, כפי שהוסבר לעיל. לפיכך, בכל עת שבה הייתה נפסקת מדיניות הוויסות היו הבנקים עומדים בפני תביעות בממדים אדירים מצד הציבור הרחב, אשר היה מוצא את עצמו מרומה וניזוק. מדיניות התשואה החיובית יצרה מחויבות משפטית כללית מצד הבנקים כלפי ציבור המשקיעים; לפיכך היה יסוד להניח כי הבנקים היו מחויבים בדין, ומול סכומי העתק שהיו נדרשים לשלם למשקיעים, על-פי פסיקה סבירה של בתי המשפט, לא היו הבנקים יכולים לעמוד, ויציבותם הייתה נפגעת עד לכדי קריסה.
(ב) מדיניות התשואה החיובית יצרה נתק גובר ומתרחב בין מחירה של המניה לבין ערכה הכלכלי האמיתי. עם הפסקת הוויסות הייתה תופעה זו נחשפת במלוא חומרתה וחריפותה, שווי המניות בבורסה היה יורד פלאים, ציבור המשקיעים היה מאבד את כספו ושוב היו הבנקים חשופים לשתי סכנות –
(1) היו מוגשות כנגדם תביעות נזיקין בעלות סיכוי להצלחה;
(2) היה מתערער האמון של ציבור המפקידים בבנקים.
(ג) משהיה מתערער אמון המפקידים בבנקים, כי אז הייתה מתרחשת התופעה של ריצה של מפקידים אל הבנקים למשיכת הפיקדונות, כדי להשקיע את כספם ולהבטיח את ערכו בהשקעות יציבות יותר.
(ד) לא רק הלקוחות המקומיים של הבנקים – הלוא הם המפקידים – היו מושכים את פיקדונותיהם, אלא גם משקיעי חוץ אשר הפקידו בידי הבנקים פיקדונות במטבע חוץ.
משיכת כספים זו הייתה מערערת עד למאוד את יכולת הבנקים לעמוד בהתחייבויותיהם.
(ה) לקידום מדיניות הוויסות ולהדגשת התשואה החיובית המובטחת היו הבנקים מקבלים מניות בנקאיות כבטוחות יציבות לאשראי שקיבלו מהבנקים לצורכיהם. הנתק והמשבר שהיו פוקדים, על-פי האמור לעיל, את מניות הבנקים היו מביאים בעקבותיהם גם לקריסת הביטחונות שבידי הבנקים, וממילא לנזק בל ישוער.