(א) תופעת ויסות המניות נחשבה כלגיטימית ומקובלת על הרשויות. ככל שהיה ויכוח וככל שהוצגו סימני שאלה במגעים שבין הבנקים לבכירים שברשויות, היו אלה לעניין שיטת הוויסות והיקפה: האם להרשות או לשלול ויסות תוך כדי סחר בשלב ה"לידר", וכיצד, אם בכלל, יינתן ביטוי לתופעת הוויסות בתשקיפים. ההסכמה, המוצאת ביטוי ברור בראיות, הייתה כי הוויסות מתקיים, ההנפקות מאושרות, אולם בתנאי שבתשקיפים מופיע הגילוי בנוסח המוסכם המפנה לתופעת הוויסות, לאפשרות שתיפסק, וככל שמתקיים סחר ב"לידר" – גם גילוי עובדה זו. הנה כי כן, לא רק השלמה עם תופעת הוויסות יש כאן, אלא קידום מבוקר ומוסכם של התהליך בעצה אחת עם הרשויות.
(ב) מדיניות ויסות המניות הבנקאיות הייתה תולדה של המציאות הכלכלית המעורערת שהתקיימה בשעתו בשל האינפלציה הדוהרת לממדים בלתי נסבלים, המיסוי הכבד, הרווחיות הנמוכה – אם בכלל – של הבנקים והצורך של המדינה בגיוס הון מן הציבור בארץ ובמידה רבה בגיוס הון בחו"ל, שיכול היה להיעשות דווקא על-ידי הבנקים ככל שהם נהנים מהלימות הון נאותה, ולא על-ידי המדינה. הוויסות אפוא לא היה רק נסבל על-ידי הרשויות, אלא היה מקובל עליהן. אליה וקוץ בה. גיוס ההון על-ידי הבנקים, שהתאפשר בבטחת תשואה חיובית ויציבות המניה על דרך הוויסות, פגע ביכולת המדינה לגייס עצמאית הון מן הציבור באיגרות חוב ממשלתיות. על-כן התקיימו דיונים כיצד למתן את הוויסות מחד גיסא ולחזק את האטרקטיביות שבאיגרות החוב מאידך גיסא. דיונים אלה הביאו לכלל ויסות איגרות החוב על-ידי הרשויות, בין היתר גם בעת הסחר ב"לידר". אמור מעתה, לא רק קבלת דין הוויסות על-ידי הרשויות כאן, אלא גם ביטוי של עניין מצד הרשויות לחזק את יציבות הבנקים ואת יכולתם לגייס הון בטכניקת הוויסות, טכניקה שהמדינה עצמה אימצה אותה והשתמשה בה לצרכיה היא באיגרות החוב.
(ג) תכנית הרשת, שהייתה כמוסבר לעיל היולית, לא התיימרה ולא התכוונה לבטל את תופעת הוויסות ולהפסיק את התהליך אלא לרסן את הוויסות ברמות ריאליות יותר.
משהושמעה התנגדות לתכנית בשל ההשלכות הצפויות לדעת חלק מהבנקאים הבכירים מהנחתת מכה קשה ולא משוערת בשוק ההון, נגוזה התכנית. אפשר שהתכנית ירדה מסדר היום משום שיוזמיה, האדונים גדיש וסדן מבכירי האוצר, הבינו כי הרשת שהבטיחו אפשר שלא תגן על שוק ההון, שעלול להיפגע קשות ומעבר לכל ציפייה סבירה. פועל יוצא מגניזת התכנית לא היה הפעלת סמכות חד-צדדית של הרשויות, אא נהפוך הוא, עמידה מן הצד תוך חיפוש אחר הסדרים אחרים.