--- סוף עמוד 425 ---
= 422 =
ביטחון נוכח חשש לנחיתה קשה מדיי והרסנית של מניות הבנקים, ואילו הבנקאים היו חייבים אז לעדכן את היועצים, לצנן את קצב השיווק ולהציבו על מישור אמין.
המירמה המיוחסת
241. השופטת המלומדת קבעה בהכרעת הדין, כי המערערים; באמצעות יועציהם, עשו מעשה מירמה כלפי משקיעים, ואלה, לאחר המשבר, הגישו את תלונותיהם ותבעו את נזקיהם. המירמה התבטאה בהצגה כוזבת של מהות המניה הבנקאית, טיבה והכדאיות שברכישתה; טובת ההנאה שהפיקו הבנקים בשל מעשה המערערים (הדבר שקיבלו מבחינת לשון החוק) התבטאה בכך שיכלו להשתחרר מכמות ניכרת של מניות אשר הצטברו בידי החברות המווסתות והוחזקו בידם, כל אימת שלא נמצא להן שוק, כאבן נגף לבנק או כאבן שאין לה הופכין. מאחר שכתב האישום מגביל עצמו לתקופה שמחודש ספטמבר 1983 ועד המשבר, ועד בכלל, מושתתת ההרשעה על המעשים שנעשו כנגד המתלוננים הספציפיים שרכשו מניות בתקופה האמורה ומצאו עצמם ניזוקים.
השופטת המלומדת בחנה בזהירות ובקפידה את סעיף האישום, מה כלול בו ומה לא, מה ישים על עובדות המקרה דנן ומה לא, ובעקבות דיון מעמיק זה הגיעה למסקנת ההרשעה, תוך שהיא מצמצמת אותה למקרים הספציפיים ודוחה את עמדת התביעה בחלק מהשקפותיה. הרשעה זו, לדעתי, בדין יסודה, ואין כל מקום וכל עילה להתערב בה ולשנותה.
242. טענות המערערים הן, כי לא היה במקרה דנן מעשה מירמה, כי הייעוץ, אם בכלל היה שגוי, לא היה מטעה במכוון. המשקיעים היו מודעים לטיבה של המניה על הסיכון והסיכוי הגלומים בה, ומכל מקום יכלו להיות מודעים לכך, אילו התעניינו לדעת מה טיבה של אותה מניה על-פי המוצג בתשקיף. טענות מטענות נוספות ושונות השמיעו הסניגורים המלומדים לפני הדרגה הראשונה ולפנינו, שאינן מצריכות התייחסות מיוחדת בנסיבות המקרה דנן.
ברור גם לי, על-פי הראיות שמזמן אמת, כי אכן חטאו היועצים בהטעיית המשקיעים במידע לא מלא באשר לסגולותיה של המניה הבנקאית, ובגילוי לא נאות של הסיכון הטמון בה; הם עשו זאת מתוך נאמנותם לבנק שבו הם עובדים ומתוך אימוץ מדיניות השיווק האמורה שהמערערים גיבשו והנחילו ליועצים.
כאמור, אישום זה הוגבל לתקופה שמספטמבר 1983 ועד למשבר, וכל טענה של תום- לב ושל ציפיות להתאוששות המניה הבנקאית בסיוע הרשויות אינה תופסת בקשר לאישום זה. ככל שמדובר בתקופה המיוחדת הזאת, הרי שבעת הזו מדיניות ויסות המניות היתה כבר בתהליך של גסיסה, וכל ההסדרים שנעשו עם הרשויות וכל ההסכמות לא היו אלא בבחינת הנשמה מלאכותית של התהליך והחזקת הוויסות על אש קטנה, עד שתתגבש סופית ותיושם התכנית הכלכלית הרחבה שעליה שקדו באוצר. באותה תקופה לא רשאים היו, לא המערערים ולא יועציהם, להמשיך ולהציג את המניה כסולידית ואת הוויסות כעתיד להתמיד ולהימשך. אלה מצגים כוזבים שהמערערים חייבים היו להיות מודעים