השופטת המלומדת לא נתנה אמון בגירסתו של איינהורן והייתה ביקורתית כלפיו מבחינת מהימנותו. היא זו שראתה אותו על דוכן העדים והתרשמה מהופעתו לפניה.
בכגון דא הרי איננו מתערבים דרך כלל. עם זאת, במקרה דנן, הגם שלא נתערב בקביעותיה של הדרגה הראשונה ובמסקנותיה, נראה לנו כי ננהג בהגינות ונעשה צדק אם נציין כי השופטת שגתה בהתייחסות אליו בשני עניינים שראוי לתקנם. השופטת משכה מסקנות לחובת איינהורן מבחינת אמינותו, בכך שנראה קורץ בעת מתן תשובה מתחמקת לשאלה. אין ללמוד מקריצה זו מאומה, שכן
--- סוף עמוד 429 ---
= 427 =
התברר לחלוטין כי אצל איינהורן קריצת העין הזו היא תולדה של ליקוי פיזיולוגי כרוני. והנה נמצא איינוהרן לוקה כפליים בשל תופעה פיזיולוגית זו, המסבה לו, בלאו הכי, סבל ועוגמת נפש.
מימצא אחר גם הוא ראוי להתערבות, והוא שבישיבה עם גדיש וסדן, שבה הועלתה לפני מנהלי בנק לאומי הצעת "תכנית הרשת", השתתף גם איינהורן. מימצא זה נסתר בראיות איתנות, שכן בעת הפגישה היה איינהורן בדרכו לארצות-הברית או כבר שהה שם כדי לעבור טיפול רפואי.
בכפוף לתיקון זה, לשם העמדת העובדות על דיוקן, אינני רואה מקום להתערבות ביתר הקביעות העובדתיות ובמסקנות המשפטיות הנובעות מהן. הרשעתו בעבירות נושא האישום השני בדין יסודה.
האישום השלישי
248. באישום זה מייחסת התביעה למערערים עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, לאמור – עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. זאת הן באשר לדו"חות כספיים אשר ערכו בשנתיים שקדמו למשבר, והן בתשקיפים שפירסמו עם הנפקת מניותיהם לציבור.
על-פי הנטען בכתב האישום, הדו"חות והתשקיפים לא כללו מידע חיוני למשקיעים לצורך הערכת מצבם העסקי של הבנקים, שווי מניותיהם והסיכונים שברכישתן ובהחזקתן. הנאשמים פעלו להגביל את המידע שיימסר לציבור לתוצאת מדיניות התשואה החיובית המתמדת (עליית שערי המניות), בלא לחשוף את המידע החיוני בדבר הוויסות – היקפו, דרכי הפעלתו, ההתחייבויות והסיכונים הכרוכים בו.
בנק לאומי, מנהליו ורואי החשבון שלו הואשמו על כי לא גילו בדו"חות הכספיים התקופתיים את ההלוואות שנתן הבנק לחברות המווסתות, ואת האחריות שנטל לפירעונן או להפסדיהן כתוצאה מפעילותן לצורכי הוויסות. כן לא הוצגה בדו"חות הפחתת הון המתחייבת מהחזקת מניות הבנק בחברת לאומי קיימן ובגין מלאי המניות המוחלפות שהחזיקה קבוצת דיסקונט.
על-פי הנטען, הציגו הנאשמים בספרי הבנק ובמאזניו את ההחלפות כ"מכירות", למרות היותן עיסקאות למראית עין בלבד, הכוללות התחייבות למכר חוזר. בספרי הבנק רשמו הנאשמים, בהזדמנויות שונות, כי מכרו מניות תמורת סכומים שונים, מניות אלה נרכשו זרה מיד בסמוך לפירסום המאזן התקופתי, אך הושמטו במתכוון ממאזן זה. כן לא גילו הנאשמים את הגידול שחל במלאי הוויסות בתקופה שבין תאריכי המאזנים לבין תאריכי חתימתם.