קבוצת דיסקונט, מנהליה ורואי החשבון שלה הואשמו על כי נמנעו מלגלות בדו"חות הכספיים כי הבנק ואי.די.בי. נתנו הלוואות לחברות המווסתות ונטלו אחריות לפירעונן, או התחייבו לשאת בהפסדיהן כתוצאה מעילותן לצורכי הוויסות, כן לא הציגו בדו"חות הבנק הפחתת הון שהתחייבה מהחזקת מניות דיסקונט ואי.די.בי. בחברת אי.די.בי.
= 428 =
אינטרנשיונל נ.ו. ואחרות, ובגין מלאי המניות המוחלפות שהחזיק בנק לאומי, וכן לא הציגו את ההתחייבות לרכישה חוזרת ואת הסיכונים שבהחזקת מניות בנק לאומי שהיו
--- סוף עמוד 430 ---
מווסתות אף הן. אף נאשמי דיסקונט לא גילו את הגידול שחל במלאי הוויסות בתקופה שבין תאריכי המאזנים לבין תאריכי חתימתם.
בנק המזרחי ורואי החשבון שלו נאשמו כי לא גילו בדו"חות הכספיים את ההלוואות שנתן הבנק לחברות המווסתות ואת האחריות שנטל לפירעונן או להפסדיהן, ולא גילו את הגידול שחל במלאי הוויסות בתקופה שבין תאריכי המאזנים לבין חתימתם. זאת ועוד, עד לשנת 1980 נמנעו הנאשמים מלגלות בתשקיפים כי שערי המניות וותו על-ידיהם. החל משנה זו, בעקבות התערבות הרשות לניירות ערך ודרישתה לגילוי הוויסות, הוצג דיווח חלקי בלבד של פעולות הוויסות, דיווח שסיכל את יכולת הציבור להבין את משמעות הוויסות וסיכוניו, ושכמוהו כגילוי לא נאות, כוזב, חסר ומטעה. בנוסף מואשם בנק לאומי כי לא גילה בתשקיפים שמניותיו מווסתות גם על-ידי לאומי קיימן, ושמלאי הוויסות הועבר לבנק דיסקונט במסגרת פעולת ההחלפות. קבוצת דיסקונט נאשמה על כי השמיטה ממלאי הוויסות את המניות שהועברו למראית עין ללאומי במסגרת עיסקאות ההחלפה, ובנק המזרחי הואשם על כי לא גילה בתשקיפים כי הבנק מבצע את הוויסות בעצמו ובאחריותו המלאה.
הבנקים, מנהליהם ורואי החשבון הואשמו ברישום כוזב במסמכי תאגיד ובהעלמת פרטים שהיה עליהם לרושמם במסמכים אלה, בכוונה לרמות את ציבור המשקיעים והמפקידים – עבירה על סעיף 423 לחוק העונשין.
הרישום הכוזב והאישום הראשון
249. לפי מבנה כתב האישום ולשמע הטיעון הממצה והיסודי שהושמע מפי הפרקליטים, ניסתה ואף ביקשה התביעה להסמיך אישום זה לאישום הראשון, בבחינת היותו של אישום הרישום הכוזב פועל יוצא ממדיניות הוויסות אשר נוהלה וקודמה ביוזמת המערערים ובהדרכתם כמתואר וכנטען באישום הראשון. אם באישום הראשון דובר על הפגיעה ביכולת הבנקים לקיים את התחייבויותיהם כתוצאה מכישלון המדיניות, הרי האישום השלישי מתייחס להיבט ספציפי המתקשר לאותו כישלון, שעניינו מעשה המכוון לכסות על ערוות הכישלון ברישום כוזב במסמכי התאגידים, לאמור: הבנקים. לפי אותה גירסה, הטעם לרישום הכוזב הוא בחשש שאם ייוודע ברבים, מתוך עיון במסמכי התאגיד ובתשקיפים, כי מדיניות הוויסות אין בה רק ברכה של תשואה חיובית, אלא גם סיכון של הפסד כספי, כי אז עלולה הייתה המדיניות לקרוס ולמוטט את יכולת הבנקים. על-כן יש להציג תמונה ורודה ומחמיאה של המניות לעיני הציבור, אפילו אם תמונה אופטימית זו אינה נאמנה ואינה תואמת את המציאות.