אכן, יש קשר בין האישומים השונים אך לא כריכה ביניהם. הקשר הוא מדיניות הוויסות, העוברת כחוט השני לכל אורך פרשת המניות הבנקאיות, לא רק מיום התגבשות המודעות לחציית הקו האדום מתחום הכישלון העסקי האזרחי לתחום המעשה הפלילי,
--- סוף עמוד 431 ---
= 429 =
אלא מבראשית, מאז תחילת התופעה בשנת 1975-1976. דומה שהיום, בראייה לאחור וכחוכמה שלאחר מעשה, אפשר היה להצביע על זרעי הפורענות העתידה לבוא כשהם הונחו לפתחם של הבנקים והרשויות בתוך הקרקע הגועשת של אינפלציה מסוכנת ושל מדיניות כלכלית הנתונה בקשיים. אולם המסגרת לדיון המשפטי בדרגה הראשונה ולפנינו נתחמה בכתב האישום לתקופה שלמן תחילת 1980, ועל-כן רק בתחום תקופה זו נתמקד בהצגת העובדות על-ידי התביעה. מתוך סדרת המסמכים מזמן אמת שפירטתי לעיל למדים כי לדעת ראשי הרשויות באותן שנים הוויסות ככזה הוא לכאורה כשר מבחינת חוקיותו, אלא שיש לעשותו כהלכה, וזאת ניתן לעשות בדרך הידברות ובקביעת כללים כאלה ואחרים, שלמרבה הצער לא באו לעולם בעוד מועד. מקבל אני את קביעת הדרגה הראשונה, כי המודעות לכך שמדיניות הוויסות פוגעת ביכולת הבנקים לקיים התחייבויותיהם התגבשה בתחילת שנת 1982, אבל אדגיש ואציין, שהמודעות הזו וקביעת מועדה דרושות וחשובות לצורך האישום הראשון. ובאשר לאישום זה ראיתי כבר לקבוע את שקבעתי לעניין אי-הוכחה להסתברות אובייקטיבית עובדתית שהעבירה תתגשם, והסקתי את המסקנות מכך. אולם לא בכך העיקר לצורך האישום השלישי, שכן באישום זה מדובר לא על מודעות, אלא על מעשה שנעשה ביודעין במגמה להסתיר מעיני הציבור את חוליי מדיניות הוויסות ונזקיה הצפויים. אם רישום כזה היה נעשה קודם לשנת 1982, גם אז הוא היה פסול.
אמור מעתה, השאלה העומדת לפנינו היא, אם – כשמשקיפים על הרישומים שהתביעה הפנתה אליהם, על רקע כללי החשבונאות הנאותה, על-פי הדין החל על העבירה המסוימת הזו ומתוך ראיית תופעת הוויסות בכללותה על חולייה – ניתן לקבוע בוודאות הדרושה להליך פלילי, כי הרישומים שמדובר בהם בכתב האישום כוזבים היו וכי המערערים אחראים לכך.
מסקנת ההרשעה וההשגות עליה
250. השופטת המלומדת בהכרעת הדין השיבה על כך בחיוב, ועל-כן הרשיעה את המערערים בעבירות שיוחסו להם באישום שלישי זה. בעיקרי הדברים עמדתה מקובלת עליי, ובראש ובראשונה סקירת הניתוח המשפטי המעמיק של יסודות העבירה, כפי שהתפרשו במרוצת השנים. תהיה לי הסתייגות מסוימת באשר להיקף ההרשעה כלפי כלל המערערים והסתייגות מלאה מההכרעה כנגד המערער רואה החשבון בבלי, אך על כך בהמשך.