251. טוען הסניגור המלומד, עו"ד גולדנברג, כי יסודות העבירה לא הוכחו, וכפועל יוצא מכך לא היה יסוד להרשעה. טענה אחת שבפיו היא שהמערערים הורשעו בכך שגרמו לאי-רישום של שני פריטים בדו"חות הכספיים, ואילו גרימה לאי-רישום אינה מהווה כלל ועיקר את העבירה הזו. בכישרונו כי רב עטף הסניגור המלומד את העובדות במעטה של טיעון משפטי מלומד על עיקרי באחריות פלילית, על אחריות שילוחית בעבירות אשם – מתוך ניסיון לא צליח להרחיק את המערערים שהוא ייצג (כשם שביקשו לעשות זאת גם הסניגורים האחרים) ממעשה הרישום. יש בכך מידה מסוימת של הנמכת דמותם של
--- סוף עמוד 432 ---
= 430 =
המערערים כמנהלים דומינאנטיים, כ"מפקדים" שעל פיהם יישק דבר, ושכל רזי הבנקאות, לרבות מבנה הדו"חות הכלכליים והכספיים, נהירים להם, והטלת האשמה על החשבונאי הרושם, או – על דרך הפראפראזה – על "ה-ש"ג".
מי שהוביל את מדיניות הוויסות במערכת הבנקאית עד לפרטי הפרטים הם המנהלים הבכירים, ובענייננו יפת ואיינהורן בבנק לאומי, רפאל רקנאטי ואלי כהן בבנק דיסקונט ואהרון מאיר בבנק מזרחי, על-כן, אם נעברה העבירה, אין הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם.
252. טענה נוספת היא שהמערערים הורשעו בגין מחדל של אי-רישום. את ההרשעה לפי סעיף 423 לחוק העונשין הנ"ל לא ניתן לבסס על מחדל, וודאי כשמדובר על חובה עמומה שאינה ברורה ואינה מפורטת, שאותה מייחסים למערערים. דוחה אני טיעון זה, שכן להבנתי במקרה דנן לא מדובר כלל ועיקר במחדל. מדובר ברישום כוזב שאיננו משקף את המציאות ובמתכוון. הרישום הכוזב האקטיבי הוא לא בכך שנרשמו דברים מסוימים שאינם נכונים או שהם טעים, או במילים אחרות שהרישום שכן נעשה בכזב יסודו. הרישום הכוזב הוא בכך שנתונים אינם תואמים את המציאות. אם, למשל, בעניין ה"החלפות" רושמים מלאי אפס, בעוד שבמציאות כפי שתיחשף ימים ספורים לאחר מכן המלאי הוא עצום ורב, והרישום שיקף מכירה למראית עין, הרי רישום כזה, במה שיש בו ובמה שאין בו, הוא הכזב. הוא הדין, למשל, בחברה שצברה הפסדים או שפעולתה העסקית תסתכם בסופה של תקופה בהפסד ואילו הרישום בספרים משקף רווח.
אם אין רושמים בדו"ח את ההפסד או ההפסד הצפוי בעליל ומעלימים אותו מעיני הציבור, הרישום הכוזב במקרה כזה הוא לא רק בכך שמשקפים רווח שאינו קיים, אלא מעלימים הפסד שקיים גם קיים.
253. אכן, בת"פ (ת"א) 2035/74 [75] (הערעור נדחה: ע"פ 620/75 מדינת ישראל נ' קריב ואח' [49]) ראיתי לציין ולהדגיש כי מאזן ודו"חות כלכליים ורישומים מעין אלה, יש לדעת לקרוא בהם ולהבין את הגלום בהם ממה שרשום בהם במפורש וממה שעולה מבין השיטין ולצד הרישום. ולכן, התמונה שתצטייר בעיני יודע דת ודין החשבונאות והכלכלה כדו"ח חיובי, יכול שתיראה בעיני הדיוטות כשלילי, ונהפוך הוא. רישום לא יהיה כוזב אם מתוך עיון נאות בו תצטייר התמונה המלאה, אפילו אינה ברורה די צורכה ולא תובן כהלכה בעיניהם של הדיוטות, אולם הרישום הוא כוזב כאשר גם איש המקצוע לא ימצא בו את שצריך היה להיכלל בו.