בשלב זה אציין בתמצית את דרך קביעת המסקנות. בהמשך ארחיב בהצגת התשתית העובדתית המוכחת אל מול העקרונות המשפטיים החלים על המקרה.
260. השופטת המלומדת סבורה הייתה כי לאור מכלול הראיות מזמן אמת (ביניהן עדותו של חשב בנק לאומי, מר חיים בוקסבאום, הודעותיהם של מר בבלי ומר ברמן במשטרה ובבית-המשפט, פרוטוקול ישיבת המאזן מיום 9.3.81 והמסמך הנלווה לו המכונה בשם "מסמך זמיר" (מוצגים ת/241, ת/241א) בתוספת הימנעות הסניגוריה מלהביא
--- סוף עמוד 436 ---
= 434 =
לעדות את זמיר כדי שיסביר את המסמך מיום 9.3.81 המצביע לכאורה על ידיעת הסדר עם בנק דיסקונט, הימנעות הסניגוריה להביא לעדות את חייקין, כדי שיסביר מה נרשם מפיו בדבר העלמות התמיכה, יחד עם היעדר התרעומת על הבנק אצל בבלי), מביאים למסקנה שבבלי היה מודע ב"גדול" לפעולת ההחלפות, רוצה לומר ידע על התופעה של החלפת המלאים בכללותה, אך לא ידע את פרטי תנועת המלאי בין קבוצת דיסקונט ולאומי.
אשר לביאור 5(ה), שאתייחס אליו להלן, קובעת השופטת כי ביאור זה היה רחוק מלהיות מלא ואין בו התייחסות לוויסות, להיקפו ולאחריות שהוא גורר, כן אין בו התייחסות לחברה להחזקות או לזהותה של חברת הבת. ביאור זה הוא להערכתה תולדה של פשרה בין דרישתו של מר בבלי לגילוי ההחזקות בלאומי קיימן והיקפן, לבין רצונו של הבנק להעלים, למצער, את היקף המלאי.
אשר ליסוד הנפשי המיוחס למר בבלי כמסייע, קבעה השופטת, כי היסוד הנפשי של בבלי אינו זהה לזה של שאר הנאשמים. ובלשונה:
"לא יהיה זה נכון לומר שבבלי שאף לכך שמשתמשי הדו"ח ירומו, וכתוצאה מכך ירכשו מניות, יפקידו פקדונות וכל כיוצא באלו. מר בבלי משיקוליו 'נכנע' לבנק, בניגוד להשקפתו המקצועית, ו'הכניע' את הבנק בענין ביאור 5(ה)".
אולם בבלי היה מודע למשמעו של הוויסות ולסיכוניו, ועם זאת נתן חוות-דעת "חלקה" ללא הסתייגות או ביאור, אף שידע בדרגה גבוהה של הסתברות שאנשים ירומו – יסוד נפשי זה מספיק לגבי מסייע.
אשר-על-כן הורשע כאמור מר בבלי בסיוע לרישום כוזב במסמכי תאגיד – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 26(2) לחוק, ודינו נגזר כמפורט לעיל.
טענות הצדדים בערעור – עיקרי הדברים
261. טוען בא-כוחו של מר בבלי, הסניגור המלומד חנן מלצר, כי אין להרשיע רואה-חשבון בעבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, לא על דרך של עבריין עיקרי ולא על דרך של מסייע, נוכח העובדה שרואה החשבון נכלל בשעתו בגדר עושי העבירה בסעיף 314 לפקודת החוק הפלילי, 1936 (שקדם לסעיף הנ"ל), ומשהוצא ממנה, אין להכניסו בדלת האחורית כמסייע. עוד הוא טוען, כי מר בבלי מואשם בסיוע שלאחר מעשה ולא בסיוע שלפני מעשה, כפי האמור בכתב האישום, היות שרואה החשבון מצרף את חוות-דעתו לאחר שהמנהלים חתמו על הדו"ח, ולמעשה לאחר שהושלמה העבירה. עוד נטען על-ידיו, כי טעתה הדרגה הראשונה ביחסה למערער עבירה של סיוע במחדל, כשמקור החובה להרשעה בסעיף עונשי מצוי בהוראות הדין האזרחי. אשר למסמכים מזמן אמת, טוען הסניגור המלומד, כי הן המסמך המכונה "מסמך זמיר" והן פרוטוקול ישיבת