רואה החשבון אינו יכול לרשום הערותיו על-פי השערות וחששות. הוא זקוק למספרים המבוססים על עובדות מלאות ובטוחות. זאת ועוד. הפרטים שיצרו את התמונה הכללית התייחסו לסיכון שהיה אמנם צפוי, אך בשלב זה טרם הפך למציאות. הידיעות הראשונות על הוויסות ועל סיכוניו החלו צצות בתקופה שבה עדיין לא היה למערער יסוד לחשוב שצפויה התמוטטות.
ביאור 5(ה) הוכנס בסופו של דבר עקב לחצם של רואי החשבון של בנק לאומי, שהבינו כי מלאי מועבר מעת לעת לחברת הבת לאומי קיימן וראו צורך לדווח על כך.
ביאור זה, למרות פגמיו, לא היה לו אח ורע בכל מערכת תיאור הוויסות. אמת, נכון הדבר כי בדיעבד הביאור חסר הוא ואינו משקף נכונה את המצב לאשורו כפי שהמנהלים יצרוהו, אולם פועלם של רואי החשבון, אפילו רשלני הוא, אינו עולה כדי כוונה לסייע לביצוע עבירה של רישום כוזב, ההפך הוא הנכון.
--- סוף עמוד 447 ---
= 445 =
274. זאת ועוד. תופעת הוויסות נתפסה כתופעה בלתי קונוונציונלית ויוצאת דופן שלא נמצאו לה ביטוי בהוראות המקצועיות ולא תשובה ישירה לשאלה איזו היא הדרך הנכונה לרישומה. לשכת רואי החשבון או המפקח על הבנקים לא הוציאו בזמן אמת גילוי דעת או הוראות בעניין זה. במצב דברים זה נגזר הביטוי הרישומי הנכון לתופעת הוויסות על דרך של אנלוגיה והיקש, שאין בהם כדי להוות בסיס מתאים להרשעה בפלילים.
סופו של דבר, משהצטבר מלאי רב, התעורר החשש אצל רואה החשבון בבלי שלא ניתן יהיה להיפטר ממנו, והוא פנה לרשויות הפיקוח ובקיץ 1983 קוימו שש פגישות מקצועיות בין רואי החשבון האדונים בבלי ובוקסבאום לבין הגב' גליה מאור שהייתה נכון לאותה תקופה המפקחת על הבנקים. (ראה מסמך (נ/219/ל) מיום 9.7.83 שבו כתבה הגב' גליה מאור – המפקחת על הבנקים – על "רגע של אמת" בנושא הוויסות והמאזנים).
מכל האמור עולה כי אפילו לא עשה רואה החשבון בבלי די, אין מעשיו מלמדים על כוונה לסייע. כאמור, ישום לא נכון בלא שתלווה אליו הכוונה הנדרשת אינו מגבש את העבירה נושא האישום.
חובותיו של רואה החשבון
275. ברם, עדיין נשאלת השאלה אם, במסגרת ביצוע תפקידו כמבקר הבנק, עשה בבלי די. ייתכן כי היה עליו לשים לב ולהעמיק בביקורת בכל מקרה שבו התעורר חשד, והיה זה חשד קל שבקלים (ראה, למשל, ע"פ 494/76 פלוני נ' אלמונים (להלן – עניין פלוני [63]), שם קבע בית-המשפט כי אישורו של רואה החשבון את הדו"ח השנתי של החברה ללא הסתייגות, תוך הסתפקות בהסברים ובמכתבים שקיבל מהמנכ"ל וממזכיר החברה בלא שדרש אישור או פרטים אחרים על מצבה הכספי של חברה שהתקשרו עמה, מהווה מתן שירות מקצועי שלא לפי מיטב שיקול-הדעת).