השופט י' קדמי:
1. כללי
קראתי בעניין רב את פסק-דינו המקיף, היסודי והמאלף של חברי הנכבד, השופט ד' לוין. הצגת הרקע העובדתי מקובלת עליי, והנני מסכים למסקנות ולתוצאות שאליהן הגיע, בכפוף לשלושה אלה:
א. לעניות דעתי, יש להותיר את הרשעת המערערים באישום הראשון על כנה; ולהלן אציג, בתמצית, את עיקרי טעמיי בעניין זה.
ב. לעניינן של חלק מהטענות המקדמיות – שדחיית כולן מקובלת עליי – ראיתי להוסיף הערות משלי.
ג. גם לעניין העונש ראיתי להוסיף הערות משלי, בלי לסטות מן המסקנה שאליה הגיע השופט ד' לוין.
2. האישום הראשון: סעיפים 14ב פקודת הבנקאות ו-424 לחוק העונשין
לצערי, לא אוכל להצטרף לתוצאה שאליה הגיע חברי הנכבד, השופט ד' לוין, בנושא זה, ולהלן עיקרי עמדתי:
א. נקודת המוצא של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, ולפיה יש ליתן לשני הסעיפים הנ"ל משמעות זהה – ככל שהדבר דרוש לענייננו – מקובלת עליי; וכמוהו גם אנוכי סבור, שאין לייחס משמעות בענייננו להבדלי הנוסח שבין שני הסעיפים: "בדרך שפגעה ביכלתו" שבסעיף 14ב לפקודת הבנקאות, לעומת "דבר הפוגע ביכולתו" שבסעיף 424 לחוק העונשין (ההדגשות שלי – י' ק').
ב. (1) בשני הסעיפים מדובר בעשיית מעשה שיש עמו "פגיעה" ביכולתו של התאגיד לקיים את התחייבויותיו, והשאלות הצריכות הכרעה הן שתיים: האחת – מה משמעותה
--- סוף עמוד 460 ---
= 459 =
של "פגיעה" כאמור; והשנייה – אם העבירות האמורות הן עבירות "תוצאתיות", או שמא "עבירות התנהגותיות".
(2) לשאלה הראשונה – לשיטתי, "פגיעה" ביכולתו של תאגיד לקיים את התחייבויותיו אינה מבטאת "אי-יכולת מוחלטת" במשמעות של קריסה, התמוטטות והפיכה לתאגיד "חדל פירעון"; אלא – "פגיעה" במשמעותה הלשונית בשפת היום-יום, לאמור: כירסום, הפחתה, נטילה, צמצום וכיוצא באלה ביטויים המשקפים "הפחתה" ביכולת.
(3) השאלה השנייה מצריכה קביעת מדה אם "הפגיעה" שבה מדובר אך "מאפיינת" את ההתנהגות האסורה (שאז המדובר בעבירה "התנהגותית"), או שמא היא מבטאת את "תוצאתה" של ההתנהגות האמורה (שאז מדובר בעבירה "תוצאתית"). לנוכח המשמעות שניתנה על-ידיי למושג "פגיעה", כמפורט לעיל, מאבדת המחלוקת שנפלה בין בעלי הדין בסוגיה זו את חשיבותה לעניין שלפנינו; וזאת משום שלדעתי, כפי שיפורט להלן, יש בראיות שבאו לפני בית-המשפט קמא כדי להוכיח קיומה של "פגיעה", בפועל, באותה משמעות.
ג. (1) בית-המשפט קמא אימץ את חוות-דעתם של המומחים שהובאו מטעם התביעה – פרופ' בן חורין ופרופ' ברנע – ומהן מתחייבת המסקנה כי פעילות הוויסות, בתקופה שאליה מתייחס כתב האישום, גרמה בפועל ל"פגיעה" ממשית – במשמעות הנ"ל – ביכולתם של הבנקים הנוגעים בעניין לקיים את התחייבויותיהם; ואנוכי לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו בנושא זה. מסקנה מתחייבת זו מחוות הדעת של המומחים עולה בקנה אחד עם הצהרותיהם של המערערים, מנהלי הבנקים, עצמם, בהזדמנויות שונות ומסבירה את התערבותה של המדינה ל"הצלת" הבנקים על-ידי קביעת "הסדר המניות הבנקאיות" (לפיו נטלה, למעשה, המדינה על עצמה, את קיום התחייבויותיהם של הבנקים).