(3) המשא-ומתן שנוהל במשך התקופה הרלוואנטית לאישום, בין הבנקאים המערערים לבין רשויות השלטון – וביניהן שר האוצר, נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים והרשות לניירות ערך – בדבר האמצעים שעל המדינה לנקוט (באשר אין ב"יכולתם" של הבנקים לבדם לעשות זאת) על-מנת "לספוג" את התוצאות הקשות שהיו כרוכות בהכרח בהפסקת הוויסות, היה נעוץ בהכרה הברורה של כולם כי מירוץ המניות הבנקאיות מתקרב אל קצו וכי בסוף המירוץ ממתינה "מפולת" של המערכת הבנקאית באצנו. והמדובר ב"מפולת" פשוטו כמשמעו, שאחרת אין להבין את החיפוש הנואש אחר "מוצא-שנזקו-נסבל" מן המילכוד הנורא שהוביל אל המפולת מצד אחד, ואת המשך המירוץ אל הקריסה משלא נמצאה "כרית ספיגה" להפסקתו מצד שני. רשויות השלטון
--- סוף עמוד 462 ---
= 461 =
הבינו שיש "להציל" את המערכת הבנקאית מקריסה ודאית, ועל-כן הגו ועיבדו בשעתו את "תכנית הרשת" שנדחתה על-ידי הבנקאים; ומשהגיע מועד ההתפוצצות – נטלה המדינה על עצמה את התחייבויות הבנקים בקשר למניותיהם, כ"אמצעי הצלה" אחרון למניעת קריסתה של המערכת הבנקאית.
(ה)(1) לשיטתי, יש בגורמים המפורטים לעיל הוכחה מספקת לכך שיכולת הבנקים למלא אחר התחייבויותיהם "נפגעה" בפועל, במשמעות האמורה; ומכל מקום, כאמור לעיל, די היה בהם כדי להטיל על המערערים את החובה ליתן "הסבר" מדוע לא כך הם פני הדברים. הסבר זה, מן הראוי היה שיבהיר, בין היתר, איזה טעם אחר ניתן להציג למאמצים שנעשו על-ידי כל המעורבים למציאת "פתרון" למצוקה שבה מצאו הבנקים את עצמם ולנקיטת האמצעי הדראסטי של "הסדר המניות הבנקאיות" – אם לא ההכרה בעובדה ש"יכולת" הבנקים לקיים את התחייבויותיהם "נפגעה" במידה משמעותית, שהצדיקה וחייבה את הפעילות האמורה. הסבר כזה לא ניתן.
(2) בבוא עת המשבר, ביום 6.10.83, עצר העם בישראל את נשימתו. מדוע? – משום שהיה ברור לכול, מה השלכות תהיינה להודאה בכך שהבנקים שוב אינם "יכולים" לקיים את התחייבותם לרוכשי המניות הבנקאיות, וכי אלו איבדו את "זהותן" והפכו לנייר ערך רגיל ששוויו ייקבע בשוק הפתוח. התוצאה של הכרזה כזו הייתה ברורה לכול: הפסדים עצומים למחזיקי המניות, תביעות ענק כנגד הבנקאים שהוליכו את הציבור שולל, אובדן הערבויות שניתנו להלוואות שנתנו הבנקאים לציבור, הצטמקות הונם העצמי של הבנקים שהחזיקו מלאי נכבד ומכובד של מניותיהם, ואחרון אחרון שהוא ראשון לראשונים – אובדן האמון במערכת הבנקאית של מדינת ישראל ותופעת "הריצה אל הבנק", שאין מנוס ממנה בנסיבות כגון אלה.