ד. (1) בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, עדות כאמור "לא תשמש ראיה בהליך משפטי", "חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות" (ההדגשה שלי – י' ק') הלשון הגורפת – והבלתי מסויגת על פניה – של ההוראה שימשה בסיס לטענת ההגנה, שאין לעשות בעדות כאמור שימוש כלשהו בקשר להליך משפטי; למושג "שימוש" כאן ניתנת משמעות רחבה ומקיפה ביותר, המגעת כדי איסור של "התייחסות" כלשהי לעדות כאמור, הן בשלבים הקודמים להליך משפטי מאוחר והן במהלכו של הליך כזה.
(2) משמעות רחבה ומקיפה כזו לדיבור "לא תשמש ראיה" (ההדגשה שלי – י' ק') אינה מקובלת עליי: אין היא מתחייבת מתכלית חקיקתו של סעיף 14 הנ"ל, ותוצאתה הינה בלתי סבירה לחלוטין. תכלית ההוראה שבסעיף 14 לחוק היא להניח את דעתו של העד, שאין הוא עומד בסיכון שעדותו – בתור שכזו – תשמש "ראיה" לחובתו בהליך משפטי כלשהו; ואפשר – וכאמור, אין אני קובע מסמרות בהקשר זה – גם לא לחובתו של אחר. הסיכון שסעיף 14 הנ"ל בא להתגבר עליו ולסלקו הוא שימוש בעדות גופה כ"ראיה", לאמור: בדרך של הצגתה בהליך משפטי מאוחר כאמצעי להוכחת אמיתות תוכנה, או כאמצעי לפגיעה במהימנותו של העד. אין שום הצדקה לזניחת המגבלה שיוצרת התיבה "ראיה" ולקביעה כי האיסור חל על כל "שימוש" מכל סוג שהוא ולכל תכלית שהיא.
(3) ולא נעלם ממני, כי צמצום איסור השימוש בעדות לשימוש ישיר כ"ראיה" מביא לכך שניתן לעשות בעדות שימוש "עקיף" ולפתח על-פיה חקירה שתביא לאיסוף ראיות אחרות שתספקנה לאישומו ולהרשעתו של העד – או של אחר – מ"כוח" העובדות שהוא עצמו חשף בעדותו לפני ועדת החקירה. אכן, אפשרות זו נוטלת מידה לא מבוטלת מכוחו של סעיף 14 ל"עודד" עד להפליל את עצמו אך אנוכי לא מצאתי בלשון הסעיף כוונה להעניק לעד חיסיון מפני העמדה לדין בשל עובדות מפלילות שהוא חושף בעדותו, אלא אך תריס מפני שימוש בעדות המכלילה גופה כ"ראיה" לחובתו.
במצב דברים זה, אין מניעה לכך שעדות כאמור תשמש את הגוף המנהל חקירה (המשטרה) לחובתו של חשוד (לרבות ה"עד") על בסיס החומר שאספה ועדת חקירה, כפי
--- סוף עמוד 466 ---
= 466 =
שאין גם כל מניעה שייעשה שימוש בעדות כזו לצורכי הכנת חקירתו של עד במסגרתו של הליך משפטי כלשהו; ובלבד שהעדות האמורה – היא גופה – לא תשמש "אמצעי הוכחה" בהליך משפטי, אם להוכחת תוכנה ואם לתמיכה או לפגיעה במהימנותו של עד.
(4) סיכומם של דברים: סעיף 14 הנ"ל, על-פי לשונו, נועד ל"עבות" את הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, במובן זה שעד המתייצב לפני הוועדה אינו צריך "לעמוד על המשמר" על-מנת ליהנות מן הזכות האמורה, משום שהחוק מעניק לו את ה"חיסיון" ללא צורך בדרישה מצדו. לכאורה נראה, כי לאחר חקיקתו של סעיף 10א לפקודה, פוטרת ההוראה שבסעיף 14 הנ"ל את העד מן ה"דאגה" שמא עדותו – היא גופה – תשמש "ראיה" לחובתו של אדם אחר. סעיף 14 לא נועד לחסום את הדרך מפני עשיית שימוש כלשהו ב"עדות" כאמור, אלא אך ורק לפני עשיית שימוש בהכ"ראיה" במשמעות הנ"ל.