המניה הבנקאית ה"מווסתת" נראתה בתקופה הממושכת שקדמה למועד ההתפכחות, מכשיר כלכלי חיובי שהיטיב עם כולם: עם הבנקים מכאן ועם ציבור רוכשי המניות מכאן. אין מקום להשוואה בין מעשי המעילה בכספי המפקידים, שהביאו בשעתו לחקיקתם של
--- סוף עמוד 470 ---
= 470 =
הסעיפים 14ב לפקודת הבנקאות ו-424 לחוק העונשין, לבין הנפקת המניה המווסתת במרבית ימי חייה. הבנקאים יצאו לדרך בלי שהם – ומה שחשוב לא פחות: הרשויות המפקחות על הפעילות הבנקאית – צפו את אחריתה; ומותר להניח כי אילו פעלו רשויות השלטון הנוגעות בדבר כפי שצריכות היו לפעול, מידת הנזק שגרמה שנגרמה לציבור הייתה שונה מזו שהתרחשה למעשה.
ועדת החקירה לא חסכה שבטה מן המערערים, והעונש שנגזר עליהם בעקבות הרשעתם בתיק זה היתוסף לזה שכבר הושת עליהם על-ידי הוועדה: הם הוקעו ונכבלו אל עמוד הקלון הציבורי, מפעלי חייהם התמוטטו וקרסו, שמם היה לדיראון והם הורחקו מכל פעילות בנקאית בנוסף לקנסות לא מבוטלים שהושתו עליהם. חומרתה ופסלותה של התנהגותם של המערערים הייתה לשם דבר, ואין מקום לנקיטת אמצעים עונשיים על-מנת להרתיעם או להרתיע אחרים מלילך בדרכיהם. במצב דברים זה – כאשר הם לבדם נושאים במלוא האחריות ל"אסון" – אין הצדקה להטיל על המערערים עונשי מאסר לריצוי בפועל.
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
פתח דבר
1. בחוות-דעתו המרשימה של חברי, השופט ד' לוין, פרס הוא יריעה רחבה של השתלשלות האירועים שהביאה ללידתו, להתעצמותו ולסיומו של משבר המניות הבנקאיות, ולהגשת כתבי-אישום נגד המערערים. כמו כן ניתח הוא ניתוח מקיף ומעמיק את כל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות העולות בתיק סבוך ורב היקף זה. אף שתמימת דעים אני עם חברי בקביעותיו ובמסקנותיו במרבית הסוגיות הנדונות בחוות-דעתו, הן לעניין ההרשעה בדין באותן עבירות שמצא להרשיע בהן את המערערים, הן בעניין זיכויו של רואה החשבון בבלי מהעבירות שבהן הורשע והן בעניין ההקלה בעונש, לא אוכל להסכים לזיכוים של המערערים מעבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות. לשיטתי, יש להשאיר על-כנה הרשעה זו ביחס לכל המערערים שהורשעו בה על-ידי בית-המשפט קמא (שייקראו להלן – המערערים). בהמשך, אשתדל להבהיר ולבסס עמדתי.
משבר הוויסות
2. משבר המניות הבנקאיות, שספחיו מהדהדים באוזנינו עד עצם היום הזה, הינו מן החמורים, אם לא החמור במשברים שפקדו את מערכת הבנקאות בישראל. במסגרת פעילות המוכרת כ"וויסות מניות" גרמו המערערים במהלך שנות השבעים ועד לאוקטובר 1983 לעלייה מתמשכת בשערי מניותיהם. השגת אותה תשואה חיובית מתמשכת של מניותיהם נעשתה בשני אופנים: הראשון, התערבות במכאניזם של הביקוש וההיצע של מניותיהם בדרך שיצרה עודפי ביקוש מלאכותיים. עודפים אלו הניבו תשואות ריאליות חיוביות גבוהות. השני, שימוש מתוחכם ואגרסיבי במנגנון משומן של מערכת ייעוץ ההשקעות ושיווק מניות שפעלה בסניפיהם השונים. פעילות זו נטעה בציבור המשקיעים הרחב תחושה כי אותה מדיניות תשואה חיובית תימשך לאורך זמן (אם כי לא קצוב).